החלטה מדינית הניעה אותנו להתבוסס בבוץ הלבנוני באמצע שנות ה-80. לב הבעיה לא טופל והזמני הפך לקבוע. כזו היא גם המציאות המתהווה לפנינו ברצועת עזה. כפייתה בטרם עת של רצועת ביטחון בדרום היא סיכון הרה גורל שילווה אותנו שנים קדימה

והנה, המשחק כבר רץ. קטארגייט, בילד, חוק ההשתמטות, יאיר נתניהו, שקמה ברסלר, אייל גולן, לוינסון, כל רגע צצים עוד גיבור או פרשה. כאלה ששווים האשמה מצד אחד, והתלהמות מהצד השני של המפה 

ישראל חייבת לעבור ממדיניות של “כיבוי שריפות” למדיניות של ניהול מדינתי מודרני: לקבוע בחוק מנגנון למינוי חוקר מיוחד, להפריד בין ייעוץ, חקירה ותביעה, ולהקים יחידות מדידה ובקרה עצמאיות בשירות המדינה ובמערכת הביטחון. 

תומכי הנאשמים בהתעללות במחבל מבקשים שההליך נגד הפצ"רית ואנשיה יביא לביטול התיק נגדם, ותומכי הפצ"רית מבקשים להצדיק את התנהלותה במעשי הנאשמים ותומכיהם. ושוב, יש דמיון רב לפרשת "קו 300" 

בחירת ממדאני היא חלק ממגמה רחבה שמבקשת לערער על עצם זכותה של המדינה היהודית היחידה בעולם להגדרה עצמית | ד"ר קובי ברדה על המשמעויות לעיר הגדולה, הפוליטיקה האמריקאית - והקשר לישראל

תוקם ועידת טכנוקרטים, כוח ערבי יתפרס רק על גבול ישראל-מצרים, שוטרים פלסטיניים שחלקם הגדול תומכים בחמאס יחליפו לכאורה את משטרת חמאס לטובת שיטור פנים, איש בכוח הערבי לא יפרק את עיר המנהרות האימתנית והן תושארנה. כל זה יספיק לטווח הקצר בכדי שטראמפ יוכל להציג בשנית את מועמדותו לנובל. ומה אז?

האם אפשר לדמיין את ניו יורק של סיינפלד ושל פיליפ רות, של וודי אלן ושל גברת מייזל ללא יהודיה? התשובה היא לא, לפחות לא בלי קרב הגון

אלו אשר היו אמונים על כלל החובות החוקיות של התביעה הכללית עשו יד אחת לכאורה בכדי להדליף חומר-חקירה במטרה מגמתית להדוף פרסום ציבורי סביב הפרשה וזאת תוך נטילת חלק באותו השיח והגנה על "צד" ו/או תפיסה אחת במסגרתו