חברת הכנסת בשפל בפריימריז. היא לא אהודה על מצביעי הליכוד, לא מצאה לעצמה קהל טבעי, לא ביססה זהות ציבורית יציבה. אז היא מפצה בכוח - "עבד כי ימלוך" במובנו הקלאסי

מפלגה ערבית-ציונית תוכל סוף סוף לייצג באמת את המיעוט הערבי הנאמן למדינה, ולשרת אותו לא בסיסמאות אלא במעשים: בתקציבים הוגנים, בשיקום תשתיות מוזנחות, בחינוך איכותי, ובמאבק אמיתי על ביטחון אישי ברחובות, בכפרים ובערים. היא תוכל להוביל שותפות אזרחית עמוקה, הכוללת שירות אזרחי וצבאי כדרך חיים מחייבת 

 יהודי בריטניה - קהילה מושרשת, דור שלישי, רביעי וחמישי, שבנתה קריירות, מוסדות קהילתיים ואימצה באופן האינטימי ביותר את הזהות הבריטית — חשים נבגדים ומגיעים למסקנה קשה: העתיד שלהם בממלכה הולך ואוזל

מקווה שלא ניתקל שוב מול ממשל הנשיא טראמפ אחרי המפגש במחלוקות פרשניות שיתישו את כולנו. ישראל מאופיינת לא אחת באלתור ופרטץ' - רישול קשה - מן היד לפה. בעניינים לאומיים חשובים הפרטץ' הוא הרה אסון. נדרוש מראשי המדינה שעוזריהם יתעדו. תיתכן לכך חיוניות ביום פקודה

לצד כל הגימיקים, מועבר מסר מסוכן של חתירה להטלת ממשל צבאי על החברה הערבית והכנסתה לשיח הטרור. כך שוברים דמוקרטיה

כמדינה וכעם היינו אמורים להיות במקום אחר, בשיקום ובנייה. לא רק חיצונית, פנימית. הנפש צועקת לזה. מגיע לנו הזמן הזה. אבל כמו שלא דאגו לתוכנית היום שאחרי בעזה, אין היום שאחרי בישראל