ישובי העוטף יעמדו שוב על הרגלים, וזה יקרה מהר עוד יותר כאשר החטופים החללים ישובו לקבורה מכובדת. מכאן והלאה, אפשר באמת להתחיל מחדש, ולא כסיסמה. צעד אחר צעד. זה עניין של שנים רבות ומפרכות, גם מרגשות, אבל בסופם נחזור לנקודה שהיינו בה - ואף מעבר

המחדל הסמוי של 7 באוקטובר: למה אנחנו עדיין שבויים בסיפור שלנו 

ואז פתאום הח"כים החרדים התחילו לדבר על עסקה, על שחרור חטופים, על סיום הלחימה. לא מתוך שינוי מוסרי או אידיאולוגי, אלא מתוך אינטרס פשוט: כל עוד יש מלחמה – יש גם לחץ לגיוס חרדים

מחיאות הכפיים שטראמפ, ולעיתים גם נתניהו, קיבלו מספסלי האופוזיציה, יצרו פרדוקס זהותי חריף: אם “שלום” כבר איננו ערך מובחן של השמאל, מה נותר לו?

עם ישראל צריך להפנים עמוק בתודעתו: ניצחנו. כמובן, נותרו תהליכים משלימים שצריכים להסתיים - אך ניתן כבר לומר בביטחון שאנו ניצבים בפתחו של ניצחון היסטורי

מדבריו של טראמפ ייזכרו כמה דברים עיקריים בראשם הכרזה על סיום המלחמה, דיבוריו על השלום האפשרי באזור והרחבת הסכמי אברהם במזרח התיכון ומחוצה לו והתערבותו הבוטה והמוזמנת מצד נתניהו בעניין החנינה במשפטו