פרסום ראשון: הזמר, השחקן וחתן פרס ישראל החליט לא להתמודד על תפקיד נשיא המדינה, לאחר ששקל זאת ברצינות. גורם יודע דבר אומר לוואלה! תרבות כי הסיבה לכך היא "הזעזועים ואי היציבות במערכת הפוליטית", וההערכה שוויתר לאור סיכוייו הנמוכים להיבחר. גאון סרב להגיב

המוזיקאי יהודה פוליקר יופיע בפארק הירקון, המוזיאונים ברחבי הארץ ייפתחו לרגל יום המוזיאונים הבינלאומי ו"העטלף" מגיע לאופרה הישראלית: כמה המלצות לאן לצאת השבוע

"ועדה שתקיז לך דם, כבר עדיף שהייתי מנוח", שר אודי כגן, שמתמודד בעצמו עם פוסט טראומה משירותו הצבאי, במין רגע טלוויזיוני כזה שייקח לנו עוד זמן לעכל. אלף כתבות חדשותיות על האטימות של פקידי האגף לשיקום לא יצליחו להעביר את המסר שהעביר כגן בפחות משתי דקות

כתמיד אנחנו מביאים לכם פירוט מקיף של הסדרות והעונות החדשות על פי מועד עלייתן בארצות מוצאן, בעיקר ארה"ב ובריטניה. לא על כל התכנים יש מידע בנוגע לרכישתם ולשידורם בישראל, אך מה שיש מצוין להלן, כולל בפלטפורמות הסטרימינג הזמינות בישראל - נטפליקס (עם תרגום לעברית), אמזון פריים וידאו (עם יותר ויותר תכנים מתורגמים לעברית) ואפל טיוי פלוס (עם תרגום לעברית). תאריכים של עוד סדרות יתווספו למדריך באופן שוטף כאשר יפורסמו. סקירה מקיפה יותר של הסדרות החדשות תגיע בקרוב. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

דוד ביטן חשף עד כמה השחיתות מושרשת עמוק בחברה הישראלית, נתניהו ברח מהכבוד ומן המצלמות אבל אלה רדפו אחריו, ואנשי הרוח הימניים הצליחו לעלות על המזימה של פייסבוק. הרגעים המביכים של אפריל 2021

הורות, בדגש על אימהות, תהיה ככל הנראה הנרטיב שילווה אותנו בעונה הנוכחית של "מחוברים", ויעבור בצורה פתלתלה בין חייהם של הסלבס. בניגוד לחשש שלפיו הקורונה תשתלט על התוכנית, נדמה שלמחוברים יש פחדים קמאיים יותר להתמודד איתם

הרבה זמן שלא חשבתי על הטירונות שלי. הרבה זמן, גם כי עבר ממש (אבל ממש) הרבה זמן מאז, וזה מעמת אותי עם גילי ועם חלוף הזמן יותר מכפי שאני רוצה לעשות ביום יום שלי, וגם כי זה פרק כל כך תלוש מיריעת חיי. יום אחד את י"בניקית שמחפשת שמלה למסיבת סיום התיכון, ולא חולפים יותר משבועיים ומדי זית מדקרון פוטרים אותך בעל כורחך מלחשוב מה ללבוש. היום, מחר, מחרתיים. שנתיים. יש שתי סיבות לכך שזכרונות מהטירונות שלי חזרו להציף את המחשבות שלי לאחרונה. הראשונה היא שהקיץ ימלאו שני עשורים לגיוס שלי, ואתם יודעים מה זה אומר - נכון מאוד, פגישת מחזור. קבוצת הווטסאפ כבר הוקמה, תמונות ארכיון כבר נשלחו בה. הגלגלים מתגלגלים, הרכבת יצאה מהתחנה. בקיץ הקרוב זה יקרה, וכולנו נוכל לראות בפניהם של אחרים ואחרות בדיוק עד כמה הזדקנו. הסיבה השנייה היא הסדרה "המפקדת" שמשודרת בכאן 11 ונדמה לי לפעמים שאולי השתתפתי בשיחות הרקע לכתיבתה ואני פשוט לא זוכרת. יש יותר מדי קווי דמיון. גם אני עשיתי טירונות מביכה בקוצרה יחד עם נערות עברייניות, שהמפגש בין הרקע הקשה שלהן והנסיבות הפריבילגיות ה"ערכיות" שלי סיפק שלל רגעים קומיים-טראגיים. ואולי זו לא אני. אולי זו פשוט החוויה הקולקטיבית הזאת שהיא כל כך גנרית ואחידה, שכל מי שעברה דרך צה"ל מזהה את עצמה שם.

עמוק בתוך דרמת האימה של נטפליקס, מסתתרות אמירות חריפות ותשוקות אסורות. במקום לפתח את זה, הסרט הולך ונהיה ילדותי וחסר היגיון ככל שהוא מתקדם, והתוצאה היא ממבו-ג'מבו מביך