הקליפ של עדי ביטי,

כשנתיים וחצי לאחר שהסתיימה העונה האחרונה של "מה זה השטויות האלה?!" בכיכוב עדי אשכנזי בקשת 12, יחלו החודש צילומי העונה השביעית - כך נודע לוואלה! תרבות. אשכנזי תקדיש אותה לעשורים בחיינו - כל פרק יתמקד בעשור אחר. באחרונה הצטלמה לסדרה "לבד בבית" לכאן חינוכית

נעה כסיף, אחת המתמודדות ב"אהבה חדשה", להיט הריאליטי של רשת 13 (הערב ב-21:30), הלכה השבוע לקניות בסופר. "ואז פנה אלי בחור ושאל אותי איך החיים אחרי החשיפה בטלוויזיה. אמרתי לו שלפעמים זה טוב ולפעמים פחות. הוא אמר לי 'חברה שלי מטורפת עליך וגם אני חושב שאת מדהימה. אני לא מתחיל איתך או משהו, כי יש לי חברה. אני באמת חושב ככה'. זה היה מוזר כי ברוב המכריע של המקרים הפרגון הטהור בא מנשים בלבד. רק בימים האחרונים גם גברים מתחילים לפרגן". למה בכלל הלכת לתכנית? "ראשית, אני אוהבת לעשות דברים שמאתגרים וזה אתגר ענק. דבר שני, אני לא צעירה. אני בת 34. יש לי איזשהו דפוס חוזר בחיים שלי שלא מוביל לתוצאות חיוביות. אני חושבת שאני יודעת מה אני רוצה וזה לא תמיד מחובר למציאות. מה שיפה בתכנית הזו זה שמישהו אחר רואה אותי מהצד וחושב מה נכון לי. ובלי קשר, לקחתי בחשבון שאראה את עצמי על המסך וזה יהיה מהמם". נו, וזה מהמם? "אני לומדת המון דברים מלהסתכל על המסך. זה למידה. אני סופסוף מבינה מה כולם רואים כשהם רואים אותי. למדתי שבמהלך כל שנות הבגרות שלי אני סוחבת את ההבנה שהאנרגיה שלי מרחיקה אנשים. והסתבר לי שהאנרגיה שלי זה דווקא הדבר הכי טוב שיש לי. האנרגיה שלי מדבקת, אני גורמת לאנשים לדבר, להיפתח, אני מאוד כנה, אני גורמת לאחרים לשתף ולדבר, אני יוצרת שיחה. היו גברים שאמרו לי שקשה להכיל אותי. היום אני מבינה שלהם היה קשה להכיל אותי, לא לכולם. גיליתי בנוסף שקשה להתקרב אלי כי על הדברים החשובים באמת אני נורא פוחדת לדבר. אני חוששת שהצד השני פשוט יקום וילך. יש חומה שקופה סביבי שאני לא נותנת לאנשים לעבור דרכה ולהתקרב אלי. אני משדרת לגבר שאני אסתדר גם בלעדיו. במשך שנים הייתי אדם סוליסט ופחדתי שייקחו לי את זה. זה הסייף זון שלי. פחדתי שמישהו יעשה עבורי משהו כי אז הוא יקום וילך. ככה היה צרוב אצלי קשר במערכת הרגשית. מי שהיה טוב אלי, קם והלך". וזה מה שהוביל לכישלון היחסים עם אביחי? "לא, אין קשר. אביחי היה בחור מקסים. הוא רצה לעשות טוב לצד השני אבל כנראה רצה יותר מדי".

אנדריי קונצ'לובסקי הוא מגדולי הבמאים הרוסים בדורנו. הביקור הראשון שלו בפסטיבל ונציה היה ב-1962, כשהגיע עם סרט קצר שביים אבל גם כתסריטאי של הבמאי האגדי אנדריי טרקובסקי. "הייתי מאוד מרוצה מכך שאני יצאתי עם פרס, וטרקובסקי לא", הוא אומר על כך היום בחיוך. בקיץ האחרון, 58 שנה לאחר מכן, סגר קונצ'לובסקי מעגל כשהציג בתחרות הרשמית של פסטיבל את סרטו החדש "חברים יקרים", המתרחש באותה שנת 1962. הדרמה התקופתית הזו מתארת את האירועים סביב הטבח בעיר נובוצ'רקאסק, שבה המשטרה החשאית טבחה בפועלים שהעזו למחות נגד מצוקתם. גיבורתו היא עסקנית קומוניסטית מקומית, היוצאת לחפש את בתה, שנעלמה במהלך ההפגנות. המסע שלה כפול - חיצוני ופנימי. ברובד אחד, היא מנסה להבין מה קרה לילדה שלה ומי אחראי לתוצאות המזוויעות של המהומות, וברובד עמוק יותר, היא עוברת תהליך של התפכחות מן האמונה העיוורת שלה בשלטון, בשיטה ובתרבות השקר והאימה שלהם. בסוף השבוע הקרוב אפשר יהיה לראות את הסרט גם בישראל, כשיוציא לדרך את פסטיבל סרטים בערבה, בו יוקרן בסטרימינג. את הגיבורה מגלמת יוליה ויסוצקאיה, שחקנית מוערכת וזוגתו של הבמאי, הצעירה ממנו בהרבה - אם כי גם הוא נראה צעיר מ-83 שנותיו. "זה בזכותה", אומר לי הבמאי כשנפגשנו במלון ונציאני לאחר הבכורה בפסטיבל. "לא אגלה את הסוד איך הוא נראה ככה", היא עונה בתגובה. ויסוצקאיה עצמה נולדה בנובוצ'רקאסק. קונצ'לובסקי נולד במוסקבה לאחת מן המשפחות המיוחסות במדינה - משפחת מיכאלקוב, ובחר לאמץ כשם במה את השם של סבתו מצד אמו. אביו סרגיי היה סופר שבין השאר כתב את המילים להמנון הסובייטי ואז להמנון הרוסי, ואחיו ניקיטה הוא גם כן מבכירי הקולנוענים במדינה.

"קרב על נשמתה של אמריקה", זהו המסר שמלווה את ג'ו ביידן מתחילת קמפיין הנשיאות שלו (עוד בתקופת הפריימריז הדמוקרטיים). במבט ראשון נדמה כי מדובר בקלישאה שתפורה על הפאתוס האמריקני, כזו שנשמעת נהדר בסרטים או סדרות עם פסקול דרמטי, אבל לא עומדת במבחן המציאות. נשמתה של אומה הרי לא משתנה בהתאם לתוצאות הבחירות, דרמטיות ככל שיהיו. אלא שהשנים האחרונות הוכיחו לנו שהיא דווקא משתנה ועוד איך, ולא רק זו האמריקנית. תהליכים שבעבר ארכו שנים, הואצו בקדנציית טראמפ למהירות שיא. חשוב להדגיש שחלק נכבד מהם היו כאן גם לפניו, אבל העוצמה והסחף שלהם מעולם לא היו חזקים יותר. כשמביטים על תרבות השיח וסיקור המציאות שלנו, מתברר שביידן דווקא ממעיט בערך הדרמה: זה לא רק קרב על נשמתה של אמריקה, זהו קרב על הנשמה של כולנו. לא צריך לחפש הרבה כדי למצוא ביסוס לשינויים הללו: מספיק להסתכל סביב על ישראל של 2016-2020. נסו להיזכר מתי לפני 2016 פנה מנחה של מהדורת חדשות מובילה בישראל לפרשנית בפאנל, ותהה מה מצבו של "סליפי ג'ו" ומדוע הוא עומד בפרץ של הנשיא? האם מישהו מעלה בדעתו פרשן צרפתי או גרמני שמתאר את ראש ממשלת ישראל "קריים מיניסטר", רק מפני שהעלבון שהדביקו לו יריביו מתגלגל יפה על הלשון? אבל זאת דוגמה קטנונית. הבה נחזור שעה אחורה אל הרגע שבו פרשנית בכירה באותה מהדורה, הצטרפה להגשת תכנית שמקדשת בהמיות שיח, בורות ופופוליזם זול במסווה של אקטואליה. בעולם שלפני טראמפ, עיתונאית בכירה לא הייתה חולמת לנהל פולמוס עם אלירז שדה על מיהו עיתונאי. היום? מדובר בחצי גאווה.

שרית חדד, אחת הזמרות האהובות והמצליחות ביותר בישראל, מוציאה היום את "כשהכל ייגמר", שיר חדש בהשראת תקופת הקורונה שכתבו אייל דביר, תמר יהלומי ויונתן קלימי והלחינו יהלומי וקלימי. לשיר מתלווה קליפ שבו מפציעה גם נויה, בתה של שרית. צפו

המוזיקאי נועם בנאי, בנו של המוזיקאי המנוח מאיר בנאי, מוציא הבוקר את "אף פעם לא לבד", שיר חדש שבו הוא מארח את דודו המוזיקאי אהוד בנאי. נועם: "השיר נכתב כשהרגשתי את אבא ממש לידי ואנחנו כמו מנהלים שיחת נפש. הייתי קרוב אליו, קרוב אלי". צפו בקליפ

השחקן האמריקני ג'וני דפ הפסיד בתביעת הדיבה שלו נגד הצהובון הבריטי הסאן, בעקבות מאמר שכינה אותו "מכה נשים". פסק הדין במשפט, שנערך במשך שלושה שבועות והסתיים לפני כשלושה חודשים, פורסם היום (שני) ובמסגרתו קובע השופט אנדרו ניקול כי הדיווח של הסאן על טענות כי דפ היה אלים כלפי אשתו לשעבר, השחקנית אמבר הרד, היה "בבסיסו אמת". הכוכב ההוליוודי בן ה-57 תבע בשל טור מאפריל 2018 שכותרתו "איך ג'יי קיי רולינג יכול להיות 'שמחה באמת' מליהוק מכה הנשים ג'וני דפ לסרט החדש 'חיות הפלא'?", ונכתב על ידי העורך הבכיר של הצהובון, דן ווטון (Wootton). במהלך השימוע דווח לבית המשפט על השימוש הנרחב של דפ באלכוהול ובסמים, הוקראו הודעות שבהן כינה את גרושתו "מכשפה" והציע לשרוף אותה, וכן הוצגו סרטונים שבהם דפ מכה באגרופים וחובט בארונות מטבח.