מבחינות מסוימות סדרת הדרמה של כאן לא רעה. היא מעוצבת יפה ומבוימת היטב, ולוהקו אליה שחקנים נפלאים (בהם חן אמסלם, אורי פפר, שלמה בראבא ואחרים). אלא שהם נאלצים לתמרן בתוך דמויות חד מימדיות וסטריאוטיפיות, ובסדרה שהכל בה ברור מאליו וידוע מראש

לקחנו את השיר הכי פוליטי של 2018, This is America, והפכנו אותו לשיר על נושא חשוב באמת. מיוחד למצעד השנתי של גלגלצ ו-וואלה! תרבות - קבלו את לוקץ' עם "בית הפנקייק"

אם "אהבה מריקוד ראשון" היה צרפתי או הוליוודי, אולי לא היה בו ערך, אבל בזכות מגע היד הבריטי, השנון והקסום שניכר בכל שנייה ושנייה שלו, אפשר לסלוח לו על כל הקלישאות הצפויות

ההימנעות מביקורות טלוויזיה ("גם הרייטינג הנמוך לא הזיז לי"), ההתעקשות לפתוח עם מות אסי עזר בפתיחת "לצבי יש בעיה" ("רשת הציעו שנרד מזה") ומקורות הכתיבה ("כל יצירה באה מכאב"): התסריטאי אורי גרוס ("או בוי", "פוראבר") משיק שלוש (!) סדרות בחודש אחד. ריאיון

הסדרות הלועזיות הגדולות של השנה

מעט מאוד סדרות קיבלו השנה סוף שמח, כלומר הגיעו אל סופן הטבעי, וזה נתון די מדכא כי המשמעות היא שכל עשרות הסדרות האחרות שנגמרו השנה, טכנית, לא היו אמורות למות. אלה הסיפורים מאחורי הביטולים, וגם אלה שחזרו מן המתים. חלק שני בסיכום השנה בטלוויזיה בחו"ל