עד לפני מספר שנים הוא היה טפלון. לא תקרית הפטמה עם ג'נט ג'קסון ולא התבטאויות סקסיסטיות שלו הצליחו להכתים את התדמית של מלך הפופ. אלא שמאז העולם השתנה, ולדור הצעיר בארה"ב יש הרבה פחות סבלנות לשטויות של ג'סטין טימברלייק. ספר אוטוביוגרפי של האקסית בריטני ספירס, החושף פרטים אינטימיים על הקשר ביניהם, רק הגביר את העוינות כלפיו. ובזמן שהקריירה של ג'סטין שוקעת, עולה השאלה: האם ראוי לבטל מישהו בגלל דברים שעשה ואמר בעבר ושהתנצל עליהם?

העיתון הלבנוני המקורב לחיזבאללה, אל אחבאר, מכתיר למחרת חיסולו של אל עארור בביירות באופן המבטא בדייקנות את הבדלי האמונה הבסיסית הדוחפת את המוסלמים הקיצונים באשר הם – סונים ושיעים כאחד – לפעול באופן נחרץ ורצחני נגד כל מי שהם מגדירים כאויב האיסלאם. ״״מריבא יא שאהיד״ (ברוך הבא, הוי קדוש) זועקת הכותרת בבירת לבנון עם איור… קראו עוד ברוך הבא לגיהנום, יא שאהיד ארור!

רס"ן פאוז חוסיין עזב את הכל בבוקר השבעה באוקטובר ודהר מביתו שבצפון הארץ לעבר היישובים והקיבוצים בדרום. הוא צלח מספר חזיתות עד שנפצע קשה במהלך קרב בקיבוץ חולית. הערב (ד') הלוחם הבדואי שמצא את עצמו מוקף במחבלי חמאס כשהוא שרוע על הרצפה, שחזר בפני נסלי ברדה את רגעי הלחימה המורכבים, המראות שראה ומחשבה אחת קשה מנשוא."הכנסתי קנה לפה. העדפתי למות מלהיות בתוך עזה"

מ"אנטמן והצרעה" ועד ל"אקוומן", 2023 הייתה שנה איומה לגיבורי-העל - וזה לא ששלוש השנים שקדמו לה היו טובות יותר. את האצבעות המאשימות צריך להפנות לכמות המוגזמת של התכנים שנוצרו, ולסיפורים המחונטרשים שמתפזרים על פני שלל יקומים. אך פתרון יש רק אחד - והוא דורש מהאולפנים להתאמץ. האם הם מסוגלים לעמוד באתגר? כי אם לא, יש מי שלגמרי מוכן לתפוס את מקום הז'אנר

תכנית הריאליטי של רשת 13 ותכנית הדרמה של כאן 11 רשמו לעצמן תיקו באחוזי הרייטינג של שעות הפריים טיים - "אוטו אוכל" הצליחה לעקוף רק בזכות מספר הצופים

"חנוך לוין האופרה" הוא קברט-אופראי, הפקה מקורית וחדשנית שעבורה הולחנו קטעים ממחזותיו של לוין, פסיפס מוזיקלי-טקסטואלי שכיאה לחומריו של המחזאי נוגע גם בפוליטיקה ובנבכי הקיום האנושי. התוצאה מתריסה, מחוצפת ובהחלט מבריקה. יהיו מי שיעקמו את האף, אבל אם תצליחו להשיג כרטיסים - רוצו להופעה

עלילת הסדרה Expats עוקבת אחר נשים שעשו רילוקיישן בעקבות בן זוגן, ובראשן דמותה של קידמן שעברה עם משפחתה להונג קונג, כשברקע ניצבת טרגדיה משפחתית. אבל כשכבר בפרק הראשון הדרמה מתפזרת להמון כיוונים, מבטאת הכול באופן משעמם, ודואגת שננטור טינה לכל הדמויות - אין ספק שמדובר בבזבוז זמן

הצפייה בשידורי האקטואליה האינסופיים מרגישה כמו צפייה במשחק כדורגל שכולו משוחק על זמן פציעות: העייפות הרבה כבר ניכרת היטב על השחקנים, העצבים של כולם רופפים ומובילים לאגרסיביות יתרה אבל בכל זאת ממשיכים לשחק עד השריקה האחרונה בתקווה שעוד יהיה ניתן לשנות את התוצאה. כארבעה חודשים אחרי אירועי השבת השחורה ובמרחק של ימים מעסקת חטופים נוספת שאולי תביא לסיום הלחימה, אפשר לומר שהטלוויזיה הישראלית - ממש כמו הישראלים עצמם - אולי הייתה רוצה להמשיך הלאה אבל אין לה מושג איך. בין מהדורות חדשות פרופר לאקטואליה רכה, אפילו מעט תוכניות הריאליטי שבחיינו כמו "הכוכב הבא" (קשת 12) או "אוטו אוכל VIP" (רשת 13) מציעות אסקפיזם אבל בעצם מדברות מלחמה, שלא לדבר על הפסקת הפרסומות שאפילו בה גיבורי המלחמה הפכו לפרזנטורים (רק אתמול נתקלתי בקמפיין של הזמר רביב כנר לחברת בנייה). עם כל המשקולת הזאת על העיניים שכבר חשבו שראו הכל, עדיין הריאיון שערכו אמש יאיר שרקי וחיים לוינסון ("שרקי לוינסון", קשת 12) עם דניאלה וייס הצליח להמם אותי. וייס, למי שלא מכיר, עומדת בראש תנועת נחלה והיא זאת שארגנה את כנס החזרה לעזה שנערך מוקדם יותר השבוע בירושלים. הכנס משך אליו עשרות חברי כנסת ושרים שנאמו, שרו ורקדו - ובעיקר קראו להקים יישוב יהודי בעזה והצליחו להרים את גובה הלהבות הפילוג בחברה הישראלית לגבהים חדשים. לזכותה של וייס צריך לומר שבשונה מהפוליטיקאים שלנו שמשנים את דעותיהם בהתאם לסקרים הפנימיים של אותו הבוקר, היא עקבית בדעותיה כבר עשרות שנים - היא דוגלת במה שמכונה ארץ ישראל השלמה ואם להוריד את זה למונחים פחות מכובסים (ולא מדובר באישה של ניואנסים) היא רוצה לגרש את כל ערביי ישראל למדינות אחרות. למרות שזה לא היה ריאיון ראשון והיא הגיעה הישר ממה שמבחינתה נחשב להישג, ניכר היה שווייס הגיעה לאולפן טעונה במיוחד, אולי זה בגלל שצפתה בריאיון שקדם לה עם ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון (עבורו זה דווקא כן היה ריאיון ראשון), שעמדותיו הפוכות לשלה, או שאולי מדובר במצב הצבירה הרגיל של מי שרגילה לכעוס.