חילופי האש בין ארצות הברית למשמרות המהפכה נמשכים גם בלילות האחרונים ומזכירים את הימים שלפני ההכרזה על הסכם בין שתי המדינות, אז נרשמו חילופי אש נקודתיים ליליים. ובלבנון – צה"ל ממשיך לסלק איומים מדרום המדינה, בעוד חיזבאללה הדגיש בבירור מרגע ההכרזה על ההסכם בשישי כי הוא כלל לא מכיר בו

לנפתלי בנט הייתה נדוניה אחת: להעביר בוחרים מצד לצד. והנה, רגע לפני החופה, התברר שהכלה לא מסוגלת לספק את הסחורה. לא בגלל טעות כזאת או אחרת, אלא כי הסחורה אף פעם לא הייתה קיימת

דווקא בעת הזו, קיים קושי לקבל חוק שמשתמש בשמה של התורה כדי לטשטש את ההבדל בין מי שנושא בנטל ההגנה על העם לבין מי שאינו עושה זאת

אף גורם בישראל לא חושב לנכון שצריך להצמיד אבטחה לאדם שפוטנציאלית יכול להיות ראש הממשלה הבא של ישראל שלא לדבר על עברו כרמטכ"ל

רק אומה נאיבית וחסרת נסיון והבנה בינלאומית כארצות הברית מסוגלת לתת הסכמתה לדרישות והתנאים וההבטחות שהאיראנים המטירו עליה

 אין פה עניין מוסרי אלא טיבו של מקצוע הפוליטיקאי שבו בחר. הפילוסופית האמריקנית-יהודייה חנה ארנדט כבר כתבה: "איש מעולם לא הטיל ספק בכך שהאמת והפוליטיקה נמצאות ביחסים גרועים למדי זו עם זו"

אפשר להאשים את צה"ל וצריך להאשים את צה"ל, אפשר להאשים את אמ"ן וצריך להאשים את אמ"ן, אפשר להאשים את שב"כ וצריך להאשים את שב"כ, אבל אם אחרי כמעט עשרים שנות שלטון הדרג הצבאי אינו נותן אמון בדרג המדיני, אם בין שתי המערכות שאמורות להגן על המדינה נוצר חשד הדדי, זו אינה רק הבעיה של הצבא זו אחריותו של ראש הממשלה. אתה המבוגר האחראי

העובדה שהמסר החוזר והעקבי מהשופטים מתייחס רק לעבירת השוחד מלמדת לכל הפחות כי בעיני ההרכב זהו האישום שמעורר את סימני השאלה המשמעותיים ביותר, ואילו שאר האישומים לא מעוררים סימני שאלה דומים