תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל מחייבת חשיבה מעמיקה, מבט לטווח ארוך לצד קונצנזוס רחב. היא אינה יכולה להתבסס על הנהגה שנויה במחלוקת שהאג'נדות הפוליטיות שלה מייצגות רק חלק מהציבור

חמישה שבועות לתוך המלחמה, הרפובליקה האיסלאמית מציגה נחישות ומסרבת לפשרות, גם במחיר הפיכתה של איראן למדינה כושלת

הבעיה היא לא חילול שבת, אלא הגינות ההליך השיפוטי. כל מי שמכיר את הפרקטיקה המשפטית יודע שדיונים חשובים בהרבה נדחים בשבת 

דחיית הדיון בבג"ץ לא היתה יוצרת שום מצב של פיקוח נפש. מנגד, אמירות מתלהמות, הקוראות ליציאה למלחמה, של העומדים בראש מערכת המשפט הדתית-ממלכתית נגד העומדים בראש מערכת המשפט האזרחית-ממלכתית, עולות כדי פיקוח נפש לאומי

אפילו לשיטתו של ידיד הימין כמו שגריר ארה"ב בישראל, אי אפשר להבליג על פגמים עמוקים בהתנהלות ישראל. היא אמנם מתהדרת בחופש דת אך אינה מפגינה את הרגישות המתבקשת

כשהשלטון אינו רוצה למשול, הוא הורג שתי ציפורים במכה אחת: הוא מקדם מדיניות קוסמת ל"בייס", אך נמנע מתשלום המחירים הכרוכים בה. הוא בונה על כך שהמדיניות תיבלם על ידי בג"ץ ולא על ידו, וכך הוא פטור מאחריות פוליטית