נאום הדגלים האדומים מעורר הרבה מאוד שאלות קשות גם כלפי זמיר עצמו - מאחר שהמחסור האקוטי שעליו הוא מצביע לא נולד אתמול וגם לא לפני שנה, מה שלא מנע ממנו לתמוך בשורת הרפתקאות צבאיות

ניסיון ליישב את הסתירה בין תוצאת הלחימה באיראן - כזו שתשרת את אירופה, לבין היעדר פעילותה לקדם תוצאה זו, מניב ארבעה הסברים מספקים יותר. כוחה של רוסיה, החוק הבינלאומי, הכעס על טראמפ וחשש כלכלי

אנחנו רגילים לחשוב על אושר במונחים של נעים לי או “כמה כיף לי”. אבל בני אדם לא בנויים רק כדי לחפש נוחות. הם בנויים גם כדי לחפש מקום בתוך רשת אנושית

ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב כי הניצחון אינו תמיד המוצא הטוב ביותר; לכן מעולם לא לימדו את העמים, ובטח לא את הגנרלים המהוללים, כיצד להפסיד בקרב כדי לנצח במערכה

כמו לפני כמעט 2,400 שנה, גם היום אנחנו ממשיכים להיאחז בצללים. לא מתוך טיפשות, אלא מפחד. אור האמת מסנוור, אז קל יותר לעצום עיניים. לא משנה מי אנחנו, או למי אנחנו מאמינים. כולנו משוכנעים שהאמת היא רק מה שאנחנו רואים

זה לא רציונלי לאבד שתי רגליים ואפילו לא יד אחת. אפס רציונל. יש בזה רק ציונות, ערכים יהודיים, וסולידריות ישראלית. ומעשה הנבלה שממשלת ישראל הנוכחית עושה בחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים, הוא ניצול אנטי ציוני של המסירות שלנו 

אם מערכת הבחירות היא גמר הגביע, אז אתמול בלילה ראינו את בנט ולפיד נכנסים לחצי הגמר. חצי הגמר העיקרי על ראשות הגוש, בין בנט ואיזנקוט, ומולו חצי הגמר המשני, מי יוביל את כנף שמאל של הגוש, לפיד או גולן

רצועת הביטחון מבטיחה שלא תהיה הסדרה עם לבנון. שום ממשלה בלבנון לא תוכל לקבל מצב שבו דרום המדינה כבוש למעשה בידי ישראל. לבנון, בניגוד לעזה, היא מדינה שיש לה תמיכה בינלאומית; והרס סיטוני לשם הרס, כדאי להזכיר, הוא דבר הגובל בפשע מלחמה