החלטה על חנינה לנתניהו בשלב זה היא חריגה ממילא - וכשהיא מתקבלת תחת לחץ חיצוני של מנהיג זר או תחת איום בסנקציות, היא עלולה להיראות ככזו שנעשתה משיקולים זרים ואסורים, ואף להביא לביטולה על ידי בג"ץ

בתקשורת, באקדמיה וברשתות החברתיות: איראן מנהלת מערכה מתמשכת להשפיע על דעת הקהל במערב נגד ישראל, לפגוע באמון הציבור של המערב במוסדותיו, לייצר פילוג ושיסוע פנימי ולכרסם בלגיטימציה של ממשלות מערביות. אין ברירה אלא להשיב לה מלחמה גם בחזית הזו

הציבור האמריקאי לא ממש הבין בהתחלה למה צריך לצאת למלחמה רחוקה מבית, בזמן שבו לא נראה היה שיש איום ישיר ומיידי על ארצות הברית. מה הביא לשינוי?

אנחנו דורשים בצפון את מה שקורה ברצועת עזה - העברת שטח הלחימה לצד של האויב והכרעת האיומים שעלולים לסכן את כוחותינו. זה אומר "קו צהוב" בצפון. אזור חיץ אמיתי, נקי מאיומים, עד נהר הליטני. הגליל לא יכול להמשיך להיות רצועת הביטחון של מדינת ישראל

אנחנו צריכים לדרוש מנתניהו ומממשלת ישראל לעקור את חיזבאללה מהשורש. לעמוד על פירוזו המלא. זה כנראה יוכל לקרות רק עם מבצע קרקעי נרחב

המשטר האיראני חייב ליפול בכל מחיר, ללא קשר לאורך המלחמה. המפתח הוא אורך רוח. ובאירופה, אצל מי שאינם נגועים במזוכיזם הפרוגרסיבי, אפשר למצוא אהבה יוצאת דופן לישראל

לאחר שהבטיח שוב ושוב שיש לו את כל היכולות לנהל מדינה גם תוך כדי אישום פלילי. עכשיו הוא זקוק לנשיא שייתן לו "את הזמן לעשות את מה שדרוש"? זה המסר ששומעים אנשים במקלטים, הורים ללוחמים, אבות ואימהות לילדים

מנהיגים הם בני אדם. צ'רצ'יל לא נלחם בהיטלר כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה. הוא נכנס אליהם משום שבשלב מסוים כבר לא הייתה לו ברירה אחרת. אבל הפיתוי לראות במנהיגים שלנו את צ'רצ'יל ורוזוולט של זמננו הוא גדול – ומסוכן