מחר רחובות ירושלים יתמלאו במאות אלפי חרדים שיזעקו זעקה מקרב הלב. לא נגד הגיוס, אלא בעד לימוד התורה. הפיתרון לנושא לא יגיע בכוח או ביד קשה, אלא רק בהבנה ובהידברות

בסוף דצמבר 2022, עם תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית, החלה ההתפרעות ושבירת הכלים והכללים, התחיל האירוע בחיי האומה שבישר על כך שהכל כנראה מותר לאותו גבר שבורח מבשורה ולמי מחברי ממשלתו שמגבים אותו

צודקת לשם שינוי גלית דיסטל-אטבריאן, שקבעה שמי שזועק “נמות ולא נתגייס” נמצא במצוקה. אבל גם כל מי שדורש שוויון בנטל במצוקה. בארגז הכלים הליברלי אין יותר מטה קסמים. עכשיו הפער הפך לעניין קיומי

כולם מדברים על “איחוי וריפוי”, אך האחדות הפכה לבדיחה לאומית. השיח הציבורי נשלט בידי קיטוב שמגחיך כל ניסיון לגשר. כך ראש ממשלה שמדבר על איחוי מסלק את נשיא בית המשפט העליון מהכנסת; מחבק את משפחות החטופים - אך רק את חלקן. ומנגד, היועצת המשפטית לממשלה מגינה על מחבלים בשם “דמוקרטיה ליברלית מכובסת”

הצעות חוק אמיתיות כבר לא מוגשות, חברי הכנסת לא בקיאים במושגי יסוד של העבודה הפרלמנטרית, הדיונים בוועדות מתקיימים רק לצורך צילומי צעקות לסטורי, ועל שיתופי פעולה בין נציגים משני קצוות המשכן כבר בכלל אין מה לדבר. בזמן שהמלחמה על הרשות השופטת מתנהלת ברעש גדול - הרשות המחוקקת של ישראל כבר גוועה, בשקט

מועמדים ראויים לא חסר. המרחב הציבורי שוקק מנהיגי עם שקמו מהמלחמה. כאלה שנזרקו למאבק בעל כורחם, זעקו בכיכרות, פגשו מנהיגי עולם, ולא בטיול על חשבוננו. יונתן שמריז, אלי שרעבי, רייצ'ל גולדברג פולין, שרית זוסמן ורבים אחרים 

ההצעה להפעיל את השב"כ נגד ארגוני פשיעה נראית לרבים חציית קו אדום. אך ייתכן שדווקא בשילוב נכון בין יכולות ביטחוניות וחשיבה משפטית פרגמטית – טמון המפתח להגדרה חדשה של ביטחון ישראלי ושילוב החרדים בהגנת ישראל