תאמרו, אנטישמיות. תאמרו, שנאת ישראל. תאמרו, פייק ניוז. כל זה לא משנה. גם מערך ההסברה הטוב בעולם – ולנו אין אותו, רחוק מכך – לעולם לא יוכל להתמודד עם תמונה של ילדה רעבה. וכך, במלחמה המדינית, חמאס מנצח אותנו

מצאנו עצמנו בין שני קטבים מסוכנים: ממשלה שמרנית קיצונית שמבקשת לרסק את חופש הדעה בשם אידאולוגיה, ואוניברסיטאות שמקדמות קיבעון ומונעות מהמכללות לפרוץ קדימה. הגיע הזמן לאומץ, לחשיבה ביקורתית ולאיזון: לא להצעות החוק של אביחי בוארון, ולא לשמרנות האקדמית

מראות ההרס בעזה, מספרי ההרוגים, וההשתלטות של השיח הפרו-פלסטיני על דעת הקהל הערבית – כל אלה אילצו את ריאד "לשחק את המשחק" ולסגת לפחות פומבית "מההתקרבות" לישראל

נתניהו מעלה על שפתיו עקרונות נעלים אך בפועל פועל בנמרצות על מנת לקעקע אותם. למעשה בו בזמן שביקר את אחוזתו של ג'פרסון והתגאה בכך, הוא מגשים את חלום הבלהות הג'פרסוניאני

תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' קורמת עור וגידים בימים אלה. המאמץ המדינתי אדיר הממדים בו עוסקת מדינת ישראל לסילוק הפלסטינים מעזה נמשך בכל עוזו

 לכל אחת ואחד מאיתנו, יש יכולת אמיתית להשפיע על הסיכוי שלנו לקום. למגינת ליבי אין הרבה מה להפנות לפוליטיקאים ואין ציפיות - הם יודעים בדיוק מה הם עושים ומעט מאוד מזה מופנה לטובת בניין הבית לשנים ארוכות

לפי הגמרא, שורה של אסונות אירעו בשל קרע חברתי עמוק. אם נרצה רק להכריע את מי שחושב אחרת ולא נלמד להקשיב זה לזה, נכרסם גם את יסודות ביתנו העכשווי