שנים ספורות לאחר הנצחון המזהיר במלחמת ששת הימים הגיע השבר של מלחמת יום הכיפורים. לאחר שנים שבהם חשבנו שחמאס מורתע ומוחלש הגיע השבעה באוקטובר. ואילו עתה עם מה שמסתמן כניצחון על איראן אנחנו חייבים לזכור שמדובר רק בסיום מערכה

האם אכן נחזור לסורנו כפי שקרה חודש וחצי לאחר הטבח בעוטף עזה ונחזור למחנאות בה כל צד רואה במחנה האחר את הרוע המוחלט

היעד של "עד הניצחון" בעזה, שהיה מי שסבר כי יהיה עקיצה וגמרנו, התגלה כהימור כושל. חמאס המוכה לא הושמד, ו"חרבות ברזל" הפכה להתשה ממושכת: חטופים בשבי, עקורים בצפון ובדרום, מילואימניקים תחת נטל כבד, משפחות שכולות. העם בישראל חסון, אך הרוחות לוחשות מתחת לפני השטח

המבצע המזהיר באיראן לא מספיק כדי לשנות את התמונה העגומה: בכל רחבי העולם מעמדה של ישראל בירידה, אפילו ירידה חדה. ולא, זו לא רק אנטישמיות. ולא, הסברה לבד לא תפתור את זה. אבל זה לא אומר שאין מה לעשות