במציאות של הרשתות החברתיות, לאף אדם אין חסינות מפני הרעל המתפרץ לכל עבר. גם לא למשפחות החטופים. אבל גם אם מדובר בקצוות לא מייצגים משני צידי הקשת הפוליטית, הגיע הזמן להציב את הגבול

נשיא ארה"ב הלך על שיטת החשיבה הפרדוקסלית - שיטה חשיבה שאומרת שכדי להצליח לשכנע אנשים עקשנים, קיצוניים ומקובעים מאוד בדעתם ולקרב אותם אליך תוך כדי שאתה משיג מה שאתה רוצה, אתה צריך לתת להם מסר קיצוני עד גבול המופרך, על מנת לגרום להם לחשוב מחדש

נשיא ארה"ב מכיר בכך שעזה תישאר מקור לאלימות ולמלחמות כל עוד לא תפורז ולא תשוקם. הוא מבין שאף אחד משני היעדים הללו אינו בר-השגה כל עוד חמאס שולט ברצועה, וכל עוד הפליטים נשארים ללא השירותים הבסיסיים ביותר. הוא גם מבין שאיראן אינה ניתנת לתמרוץ לשיתוף פעולה, אלא יש להעניש אותה ולמנוע ממנה להמשיך לספק תמיכה לטרוריסטים

רבים מיפי הנפש שסולדים עכשיו מהתוכנית הסופר מוצדקת של טראמפ, גרים להם בכיף על אדמות מהן גורשו בכוח ערבים שרצחו בנו הרבה פחות מחובבי הרצח שמאכלסים את רצועת עזה. אני מתערב שאם התוכנית תבוא לידי מימוש, תוך עשור לכל היותר, כל תושב צפון תל אביב שעכשיו נחרד מהתוכנית רק כי בנימין נתניהו מוביל אותה, יטיס במו ידיו לשמיים את מחירי הדירות עם מרפסת לים על חורבות שיח' עג'לין

מפה לשם, בין האשליות של טראמפ לשירו של ניסים סרוסי עובר קו ישר. אבל אצל הנשיא החדש הקו הזה מתחיל לקבל חיות, ולמרות שהנטייה שלנו לפסול זאת ולזלזל, אולי כדאי שנתחיל לפחות להשתעשע ברעיון, בהתחלה עם חיוך ואחר כך ברצינות

מתישהו "היום שאחרי" יגיע. לא רק האזורי-מדיני אלא גם הפנימי-פוליטי-חברתי. סביר שיהיו צירים, שנעבור עוד כברת דרך, אבל בסוף יהיה רגע שבו ההגה יהיו בידי כאלה שאכפת להם

בניתוק היחסים של שר המשפטים עם נשיא בית המשפט העליון יש כדי להרעיב את מערכת המשפט, שהתיקון המשמעותי שהיא זקוקה לו הוא תוספת שופטות ושופטים. האדם מן היישוב חפץ ביעילות הליכים ובקצב טוב