מצבי חירום כמו זה שחווינו בשבוע האחרון, עלולים להיות "סיר לחץ" קטלני לזוגיות, בעיקר עבור אלו שנמצאים בקו האש. שני בני הזוג נמצאים כמעט כל הזמן ביחד, בבית, מחפשים מה לעשות עם הילדים, והמתח בחוץ מוצא את דרכו גם לתוך הבית ואינו תורם. אבל יעל ברון מאמינה שגם מהמקום הזה אפשר לצמוח

מעבר לכך שהילדים דבוקים אליהם מגיל מוקדם, מכשירי הפלא הללו גורמים לבעיה נוספת: ההורים מצלמים ומתעדים באמצעותם כל רגע קטן בחייהם. כל תמונה כזאת גורמת לקטנים להיות קצת יותר מודעים לעצמם. הם כבר לא חיים את הרגע האמיתי, אלא את הפוזה של התיעוד. וזה חבל, כי אחד הדברים היותר מתוקים שיש להם זה חוסר מודעות עצמית. מיכל דליות בעד קידמה, אבל עד גבול מסויים

למרות הפסקת האש, הכוננות במשטרה לא ירדה. שלומי ויעל כהן, תושבי קריית מלאכי, שוטרי סיור והורים צעירים, מדלגים בין הדאגה למשפחה, הטיפול בבנם בן ה-8 חודשים והקריאה לדגל. "צוחקים עלינו שאנחנו מחליקים כיף במדרגות בחילוף המשמרות על הילד. לפעמים אני אומרת לעצמי שאולי היה עדיף לחזור הביתה לילד ולא להיות גיבורה"

הדבר הכי בולט במופע המיוחד הזה הוא הקצב שלו. השחקנים קופצים, רוקדים, מלהטטים, מתופפים, מג'נגלים ומשתוללים לאורך כל ההצגה, וסוחפים איתם את הילדים. ומה שהכי יפה, שכל זה לא מעיב על העלילה והמסר; לילי שרצקי אלמליח הייתה שם ועדיין מתופפת על כל דבר עם הידיים

נועם מבאר שבע פחדה שהבית יישרף ושייפול עליה טיל, עדי מקיבוץ מגן הסתגר שעות בממ"ד, שירה ודביר מיבנה ניחמו את אמא כשאבא הלך למילואים ואורי מתל אביב הרגיש שהלב שלו פועם חזק בלי הפסקה. עם תום מבצע "עמוד ענן", ארבעה ילדים שבתיהם נמצאים בטווח האש חוזרים אל שבוע האימה, ומספרים איך זה נראה מהגובה שלהם. עכשיו ההורים רק מקווים שהטראומה הזאת לא תלווה אותם כל החיים