לפני מספר חודשים, בהובלת האגף לסיוע ליצוא הביטחוני ('סיבט'), חתם משרד הביטחון על הסכם למכירת 29 מטוסי קרב מדגם F-16 'נץ' לחברת Top Aces קרדיט לתמונות: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון   משרד הביטחון שלח לארה"ב 4 מטוסי אף-16 ('נץ') נוספים והשלים מסירת 12 מטוסי קרב בסה"כ, שישמשו לאימון חיל האוויר האמריקני. לפני מספר חודשים, בהובלת האגף לסיוע ליצוא הביטחוני ('סיבט'), חתם משרד הביטחון על הסכם למכירת 29 מטוסי קרב מדגם F-16 'נץ' לחברת Top Aces, אשר תספק שירותי ביום אויב ("טייסת אדומה") לאימון חיל האוויר האמריקני.  אתמול (ד') נחת בנתב"ג מטוס מטען מסוג 'אנטונוב', שעליו העמיסו אנשי יחידת הממונה על השינוע הבינלאומי במנה"ר את מטוסי הקרב וציוד נוסף. עד כה נשלחו לארה"ב 12 מטוסי קרב בשלושה משלוחים. כמו כן כוללת העסקה מנועים וחלפים.

״לא היה לי ספק שהתמונה שפורסמה, אין לה אחיזה במציאות״, אומר המפכ״ל לשעבר, רוני אלשייך. ״לרשימה שורבבו שמותיהם של אנשים תמימים שמשטרת ישראל לא חשדה בהם מעולם בשום פעילות פלילית״ ״למרות עשרות רבות של פניות מכלי התקשורת אלי ואל עמיתי ששירתו לצדי נמנענו מלהגיב עד כה, מתוך אחריות וממלכתיות הנובעת משתי סיבות עיקריות״, מסביר אלשייך.  ״הראשונה: בשל קישור שבוצע בין פרסומי כלכליסט לפרסומים אחרים הנוגעים למשפט מתנהל, החלטנו שלמרות המתקפה החזיתית עלי ועל עמיתי, ראוי שנישאר משרתי ציבור כפי שנהגתי במשך עשרות שנים של שירות בטחוני ולהימנע מלזהם את ההליך המשפטי. בחרנו להשאיר את הזירה ליועמ"ש לממשלה, לפרקליטות, למשטרה ולרשות לניירות ערך, הגם שזה מתסכל מאד, במישור האישי.  ״השנייה: הקושי להתמודד מול טענות כלליות שהן בגדר עננה ללא ראיות, אך גם ללא קצה חוט לבדיקה.   ״עם זאת שלשום בבוקר, נחשפנו לכותרות דרמטיות לפיהן לכאורה משטרת ישראל בכלל, ובראשותי בפרט, התעלמה מכל דין והפכה פעילות שאמורה להיות ממוקדת ומפוקחת לפלטפורמה ל"פישיניג" חסר שליטה. ״חברי הקרובים כמו רבים מאזרחי ישראל, נדהמו מהפרסומים הרבים ופנו אלי לקבלת תשובות. כאן, חלה נקודת המפנה מבחינתי. למרות שכבר למעלה משלוש שנים אני מחוץ למשטרת ישראל, כמי שהכיר את המערכת מקרוב, לא היה לי ספק שהתמונה שפורסמה, אין לה אחיזה במציאות.״  אלשייך מוסיף כי ברגע שנחשפו שמות אלו שלכאורה נעקבו, ״ידעתי לומר כמי שמכיר את המערכות הטכנולוגיות הרלוונטיות, שמרגע זה, ניתן לאמת או לשלול ולקבל תמונה עובדתית ברורה״, מסביר אלשייך. ״אילו הפרסום היה נכון - אכן זהו זעזוע עמוק לדמוקרטיה, לא פחות מכך! ״לא הופתעתי לגלות שממצאי הבדיקה הוכיחו, כי לרשימה שורבבו שמותיהם של אנשים תמימים שמשטרת ישראל לא חשדה בהם מעולם בשום פעילות פלילית, לא פוקחו על ידי משטרת ישראל, לא רק בכלי האיסוף שפותח ב- NSO גם לא בכל כלי איסוף כלשהו ,כלים שבמדינה דמוקרטית מחויבים באישור ובצו שופט.  ״גם אלה, ששמם הופיע ברשימה ואכן נחשדו בעבירות שחייבו פיקוח מכל סוג שהוא, נבחנו והתברר כי כלי החקירה השונים הופעלו מולם כחוק, על פי צו שופט ועל פי כל דין. לצערי, ראיתי באיזה זלזול התקבלו ממצאי בדיקות המשטרה, על ידי חלק מהגורמים.   ״כמי שמכיר מקרוב את הבודקים שעסקו הפעם במלאכה, לא רק שאינני מזלזל בהם, אני משוכנע שהם בדקו בידיים נקיות ככל שידם מגעת. ראיתי אותם בעבר בפעולה נגד עבריינים, סומך עליהם, גם כאשר מוטלת על כתפיהם האחריות להחזרת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. ״כמי שהוביל במשטרה, ערכים וכלים של שקיפות ריסון הכח ומידתיות כגון: מבדקים ממוחשבים כתנאי לקידום, בדיקות פוליגרף לבכירים ועוד , אני מברך אישית על קריאת המשטרה לכל בודק חיצוני שיקבע והכל כדי לתקן את הנזק ולהחזיר את אמון הציבור במשטרה ובשלטון החוק מהר ככל האפשר.״

הקרב על פרויקט הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין שירדו דרומה בעיצומו. אוניברסיטת תל אביב מול בן גוריון. ״מי שמתדלק את המחטף הזה של אוניברסיטת תל-אביב הם לא אחרים מאשר קציני המודיעין, כולל ראש אמ"ן אהרון חליוה״, טוענת ד"ר אסתר לוצאטו ד"ר אסתר לוצאטו | צילום: מכל לוצאטו לפני כחודשיים חתם מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל.) אמיר אשל, על הסכם היסטורי עם חברת "שיכון ובינוי" להקמת קריית המודיעין החדשה של צה"ל בנגב. אנחנו, הפעילים בעמותת "ישראל למען הנגב" - שדחפה ללא ליאות את הפרויקט מול מתנגדיו - נשמנו לרווחה. הנה, אמרנו לעצמנו, סוף-סוף נחתם ואושר הפרויקט החשוב ביותר לעתידו של הנגב, זאת לאחר שרבים - ובהם הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי והקצונה הבכירה של המודיעין - קמו עליו לכלותו.  אלא ששמחתנו היתה מוקדמת מידי, או לפחות חלקית. עתה, כשמתברר הפוטנציאל הכלכלי של הפרויקט, קמים גורמים רבי כוח במרכז הארץ, ובראשם אוניברסיטת תל-אביב, ומנסים לדחוק את רגליה של אוניברסיטת בן-גוריון מפרויקט הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין שירדו דרומה. המשמעות היא לנגוס בעוגה המתהווה, תוך דחיקת רגליהם של גורמים מקומיים, שהם-הם אמורים ליהנות מהפירות הכלכליים של הפרויקט, כחלק מהחזון הגדול של פיתוח הנגב - שהיה מלכתחילה הרציונל המרכזי של העתקת מחנות צה"ל לדרום הארץ. אבל מה שחמור יותר מכל הוא שמי שמתדלק את המחטף הזה של אוניברסיטת תל-אביב הם לא אחרים מאשר קציני המודיעין, כולל ראש אמ"ן אהרון חליוה, אשר מטעמי נוחיות ופינוק רוצים ללמוד בת"א ולא בבאר-שבע. שילוב כוחות זה הוא ברית של שבעים ומפונקים הבאים לקחת שלל על חשבונו של הנגב, המשווע לעוגני פיתוח כלכלי וטכנולוגי. אוניברסיטת בן גוריון - המוסד המתאים ביותר   הסיפור, בקליפת אגוז, הוא הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין שאמורים לעבור לקריית המודיעין החדשה. עוד בתחילת הדיונים הובהר על-ידי כל הגורמים המעורבים בפרויקט, שאוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא זו שעליה יוטל התפקיד לספק לימודים אקדמיים לקציני המודיעין. זה היה טבעי ומתבקש לאור תפקידה המרכזי של האוניברסיטה בפיתוח הטכנולוגי של הנגב והיותה שחקן מרכזי בו. למשל, החיבור ההדוק שלה לתעשיית הסייבר. האוניברסיטה מצידה נערכה בהתאם והשקיעה משאבי עתק בהכנת תוכניות, בהקמת קמפוס חדש (הקמפוס הצפוני) ובגיוס אנשי סגל כדי להיערך לקליטת החיילים והקצינים כסטודנטים. זאת בגיבוי החלטת ממשלה שקבעה, בהתבסס על הניקוד הגבוה ביותר של ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה), כי אוניברסיטת בן-גוריון היא המוסד המתאים ביותר להקצאת המשאבים ליישום פרויקט המודיעין.  האוניברסיטה פעלה בשיתוף פעולה הדוק עם היחידות הטכנולוגיות של צה"ל ואף הקימה מרכזי מחקר משותפים עם צה"ל - זאת כדי להכין תשתיות ומסלולים לימוד מותאמים לקציני המודיעין, תוך הגדלת תקציבי מחקר בתחומים רלוונטיים. אחרי כל זה מתברר, כי הצבא שוקל כעת להוציא למכרז את הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין.  ההיגיון של צמיחה אזורית  הלחץ של קציני המודיעין מאכזב במיוחד. במקום לגלות אחריות לאומית ולהתגייס למימוש שליחות ציבורית של פיתוח הנגב, תוך שהם מיטיבים עם עצמם במישור האקדמי, הם מעדיפים חיי שעה על פני חיי עולם. אכזבה עמוקה יש לנו, תושבי הנגב ואזרחי מדינת ישראל, מכך שמי שאמורים להיות חלוץ ההולך לפני המחנה ולגלות לא רק כישורים טכנולוגיים אלא גם ערכים - כמו הקצונה הבכירה בחיל האוויר, או כפי שהצבא בעבר הלא רחוק היה נושא הדגל של ערכים לאומיים ומימש, הלכה למעשה, את המונח "אחרי" בכל המובנים - מתגלים כמי שפועלים לספק צרכים אישיים על חשבון צרכים לאומיים. זו תמונה עגומה של חלק מהקצונה הבכירה בצה"ל, בעיקר של הקצונה בחיל המודיעין. אך מי שמאכזב יותר מכל הוא ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, שרק עתה נכנס לתפקידו וכבר מועל בו. הוא צוטט כמי שהתריס כלפי נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' דניאל חיימוביץ: "אם אתם כל כך מצוינים, למה אתה מפחד ממכרז פתוח? למה אני צריך להכריח את הסטודנט איפה ללמוד?" האמת - זהו ביטוי מקומם ואף מדאיג. ראש אמ"ן אינו מבין את המשימה הלאומית-חלוצית של פיתוח הנגב? ראש אמ"ן מתנהל כראש ועד עובדים במקום להיות קצין מעורר השראה? זוהי רוח המפקד שהוא מנפק לפקודיו? אז ראש אמ"ן, כפי שאתה מפקד על חיילים לבצע משימות מבצעיות ולא מתיר להם חופש פעולה, כך אתה אמור לנווט אותם ללימודים אקדמיים בנגב ולא במרכז. הם חיילים והמדינה ומשלמי המיסים מממנים להם את הלימודים, כולל משכורת מלאה בכל מהלך התואר, ובכך חוסכת להם דאגות פרנסה שיש לכל סטודנט. המדינה בהחלט יכולה להחליט שהיא מתעדפת את יישוב הנגב  משיקולים לאומיים חשובים. מערכת הביטחון - אל תעשי חצי עבודה  אין כל היגיון - אקדמי, כלכלי, טכנולוגי, אזורי - שגורם אחר, הרחוק מהנגב ושאיננו מהווה חלק מהמרקם האנושי של האזור, יתפוס את מקומה של אוניברסיטת בן-גוריון. לו היה מדובר במוסד אקדמי זניח היה לכך היגיון. אבל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא ממוסדות המחקר המובילים בישראל ובתחומים רבים מהמובילים בעולם. ונדגיש שוב - כל מהלך הורדת צה"ל לנגב בכלל והקמת קריות המודיעין והתקשוב בפרט, מבוסס על ההיגיון של צמיחה אזורית באמצעות כוחות מקומיים. הרעיון המארגן הוא שהגורמים המקומיים בנגב ייהנו מפירות המעבר ובכלל זה האוניברסיטה. מילא זה היה בא על חשבון הקצינים - אפשר היה להבין, אבל הם רק עתידים להרוויח מכך. אני פונה מכאן לשר הביטחון, בני גנץ, למנכ"ל משרדו, אמיר אשל, לרמטכ"ל אביב כוכבי, לראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, שלפחות לפי הצהרותיו מאמין במעבר דרומה - אל תעשו חצי עבודה ותסתפקו רק בהסכם לבניית קריית המודיעין. השלימו את המהלך ואפשרו לאוניברסיטת בן-גוריון לספק את הלימודים האקדמיים לקציני המודיעין. הדבר אפשרי על-פי התקדימים שקבעה מערכת הביטחון עצמה, למשל במקרה של קורס חובלים או פרויקט תלפיות - הענקת מעמד של ספק יחיד או פטור ממכרז. זה מתבקש, זה ראוי וזה מהלך נכון לעשותו. ולקציני המודיעין אני רוצה לומר: נפלה בידיכם הזדמנות חד-פעמית שעליה תוכלו לספר לנכדיכם בגאווה: לקחת חלק במימוש המהלך המופלא של פיתוח הנגב לאור חזונו של דוד בן-גוריון. היו גאים בכך ואל תטרפדו אותו. ההיסטוריה לא תסלח לכם.  הכותבת היא יו"ר עמותת "ישראל למען הנגב", חברת מועצת עומר וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ועדת האתיקה של לשכת עו״ד סימנה את שירות הדוא״ל החינמי של גוגל כלא בטוח לשימוש. ההחלטה הובילה לסערה שבסופה נקבע - לוועדת אין מנדט להחליט זאת. ההחלטה תהיה במועצת הלשכה bigstock סערת ה-Gmail, שירות הדוא״ל החינמי של גוגל, בלשכת עו״ד הגיעה לשלב הדעיכה. על פי פרסום של אתר פוסטה (זיו קריסטל), התגלה כי ועדת האתיקה של הלשכה לא יכולה להכתיב תנאי סף באבטחת מידע.  סף כזה צריך להקבע במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין באישור משרד המשפטים, לאחר פרסום "קול קורא" וקבלת עמדות הציבור.  על מה הרעש? ובכן, ועדת האתיקה קבעה כי שירותים טכניים המסופקים בחינם אינם בטוחים. תוך ציון שירות דוא״ל חינמי (ללא שם המותג) ככלי שיהווה הפרה של תנאי הסף. ברור לכל פלוני כי הכוונה היא לשירות הדוא״ל החינמי של גוגל, המשמש כ-1.8 מיליארדי משתמשים בעולם. עוד שאלה שעלתה מההוראות של לשכת האתיקה היא מה לגבי שירותי חינם אחרים. כמו ווטסאפ למשל? האם עו״ד בישראל אמורים להפסיק להשתמש בווסטאפ, כאשר פוליטיקאים, אנשי צבא ומשטרה והשוק העסקי עושים בו שימוש?  כמו גם, עולה השאלה כיצד קבעה וועדת האתיקה ששימוש בדואר של גוגל, שמעסיקה מאות או אלפי אנשי אבטחת מידע ותכנתים, פחות בטוח מתחזוקת שרת דואר מקומי במשרד של 3-5 עו״ד בישראל? עורכי דין לא אמורים להתעסק עם תחזוקת מערכי IT, בטח לא משרדים קטנים שספק כמה כסף מהמחזור החודשי הם יכולים להפנות לצרכים טכנולוגיים.  ומה לגבי ה-workspace של גוגל? שירות דוא״ל בתשלום. האם החבילה הבסיסית בשירות זה יותר בטוחה מ-Gmail, כאשר מדובר בתשתית של אותו ספק? מה המדד הטכני באמצעותו בדקה לשכת האתיקה והחליטה איזה שירות או מוצר טכנולוגי יותר בטוח? לא ברור.  ניגוד עניינים מובנה?  בפרסום של פוסטה, עולה כי ועדת האתיקה הארצית פרסמה רשימת גורמים שהתייעצה איתם לקביעת מתווה הדרישות בדבר אבטחת מידע מעורכי דין. ״היועץ המקצועי שליווה אותה בדיונים בהיבט הטכנולוגי היה עו"ד יעקב עוז, המוכר כמומחה בתחום אבטחת מידע וסייבר, ורגולציית הגנת הפרטיות״, כותבים בפרסום.  ״עו"ד עוז מרצה ואחראי על קורסים פרטיים לאבטחת מידע, בין היתר במדרשה של לשכת עורכי הדין, ובתשלום של 1700 שקל לכל משתתף. אבל לעו"ד עוז יש גם חברה פרטית מצליחה בתחום בשם data watch המציעה ומספקת שירותים באותו תחום של הגנת מערכות תקשורת ומחשבים – בין היתר לעורכי דין.״  בסופו של יום, מסתבר כי ​​המתווה שפורסם לא נדון במועצה הארצית ולא פורסם על דעת ראש הלשכה עו"ד אבי חימי. כך לפי הפרסום. נראה כי היוזמה להציב סף אבטחת מידע למשרדי עו״ד - נכונה. עם זאת, הכשל במקרה זה טמון בתהליך ובמתודולוגיה הטכנית שבה קובעים מה בטוח לשימוש. 

כשהמפכ״ל רוני אלשיך ביקש לשתף את עמיר רפפורט במהפיכת הסייבר של המשטרה, קשה היה לדעת שהדברים יקבלו משמעות מיוחדת. ארבע שנים אחרי השיחה מתפרסת, לראשונה. מסמך מיוחד רוני אלשיך. באדיבות המצולם זה היה ליל חורף קר בירושלים, בדצמבר 2017. מעבר לעמדת הכניסה במפקדת המטה הארצי של המשטרה בשייח' ג'ראח שררה דממה. השעה כבר הייתה 22:00. רק בלשכתו של רב־ניצב רוני אלשיך דלקו האורות. כל האורות. המפכ"ל חיכה לי שם בשיא הערנות. אלה היו השעות האהובות עליו למפגשים ארוכים מהרגיל, בלי הפרעה מצד צוות הלשכה. ואלשיך היה להוט לספר לי לעומק על מהפכת הסייבר של המשטרה.  ישבנו על כוס קפה. באותה תקופה איש לא התעניין בתוכניות המשטרה לסייבר, ובדילמות שהפעילות המשטרתית במרחב הזה מעוררת. כמייסד כנסי "סייברטק" וכמחברו לימים של הספר "סייברמאניה" (עם פרופ' אביתר מתניה), השתמשתי במידע ששמעתי ממנו כדי להבין לעומק את התהליכים המתרחשים בישראל במרחב הסייבר. כעת, על רקע הסערה סביב הפרסומים על שימוש המשטרה בתוכנות ריגול אחר אזרחי ישראל, השיחה שלנו מקבלת משמעות נוספת. לא משנה מה מידת המהימנות של פרסומי "כלכליסט" השבוע, הדברים המובאים כאן יוכלו לשמש בהמשך את ועדות הבדיקה לסוגיהן. לפיכך החלטנו להגיש אותם כמסמך. לפני כן, מעט רקע: רוני אלשיך לא צמח כאיש מחשבים. הוא היה מפקד פלוגת ההנדסה של הצנחנים בקרב הגדול במיידון במאי 1988, ולאחר מכן עשה קריירה בשירות הביטחון הכללי, רובה ככולה בהפעלת סוכנים, מאיש שטח זוטר ועד למפקד מרחב ירושלים. עם השנים, אופייה של עבודת השב"כ הלך והשתנה. חשיבות הפעלת הסוכנים האנושיים פחתה. היא עדיין גדולה מאוד, אך עיקר המודיעין התחיל להגיע מאמצעים טכנולוגיים, ובכמויות אדירות. ולא רק בשב"כ; כל גופי המודיעין בעולם גילו את היתרון העצום בפריצה למערכות מידע. מחשבים, רשתות תקשורת, וכן, גם טלפונים ניידים. אם במשך מאות שנים היה צורך לחכות להעברת מידע כדי ליירט אותו (למשל בשיחת טלפון, פקס או אפילו דואר פיזי), לפתע אפשר היה לאסוף את כל המידע גם בעודו מאוחסן בכוננים אלקטרוניים. פשוט לחדור אליהם, ולשאוב אותו. וקרה עוד משהו: מהפכת הסייבר, שמבוססת על הקישוריות בין מחשבים שונים ואנשים שונים, החלה לשנות את העולם. תחבורה, רפואה, רשתות חברתיות, פוליטיקה, כסף, הכול משתנה בממד הסייבר. גם הפשיעה החדשה החליפה כמעט לחלוטין את הפשיעה של פעם: בכל יום נתון עוברים פושעי הסייבר את היקף השלל השנתי של הפושעים ה"מסורתיים", שעוסקים עדיין בגנבה פיזית או בשוד מזוין, למשל. אמצעי הסייבר משמשים את ארגוני הפשיעה גם לתקשורת מוצפנת מתקדמת. רוב השלל מועבר באינטרנט, במטבעות וירטואליים. ב"מרחב האפל" של האינטרנט נרקמות עסקאות פשע חובקות עולם, ואפילו מוזמנים מעשי רצח. משטרות מכל העולם מתחבטות כיצד לשתף פעולה כדי להתמודד עם הפשיעה בעידן הסייבר, בעיקר נוכח העובדה שהפושעים יכולים להיות במדינה אחת ולבצע את הפשע במדינה אחרת. משטרה שלא תתאים את עצמה למהפכה תישאר לא רלוונטית, וגם משטרה שתתאמץ להתאים את עצמה, תידרש לעדכון מתמיד בשל קצב ההשתנות המהמם. המהפכה הטכנולוגית המהירה מקדימה בשנים רבות את השתנות אמצעי החקירה, וגם את עולם המשפט: מהי "גניבה" בעידן הסייבר? האם העתקת מידע יכולה להיות מוכרת כגניבה שלו בבית המשפט, שכן גניבה היא העברת רכוש מבעליו המקוריים לידי הגנב? וכך יש עוד אינספור סוגיות משפטיות בלתי פתורות. אגף המודיעין בצה"ל ושירות הביטחון הכללי מקדימים את משטרת ישראל בשנים רבות במרחב הסייבר. בשנים 2011־2014, כששימש סגן ראש השירות, הוביל רוני אלשיך מהפכה של שדרוג אמצעי הסייבר שבידי השב"כ. מטבע הדברים, בחקירות שב"כ מוטלות הרבה פחות הגבלות משפטיות על שימוש בתוכניות סייבר התקפיות, מאשר בחקירות משטרת ישראל. באותם ימים המשטרה הייתה בתחילת דרכה בממד הסייבר. ואז נתניהו שכנע את רוני אלשיך לקבל את תפקיד המפקח הכללי של משטרת ישראל. אלשיך הכיר היטב את  הפער בין הארגונים. הוא נחשב תמיד "סוס דוהר", כזה שמקבל החלטות תוך כדי תנועה מהירה, ואם צריך – מקדים את עבודת המטה המייגעת ואת היועצים המשפטיים הטרחנים. הוא לא בזבז זמן. האם בלהטו הוביל רוני אלשיך את משטרת ישראל לפלישה המונית לטלפונים של אזרחי ישראל, תוך בקרה משפטית מינימלית או בלי בקרה בכלל, פלישה שמערערת את יסודות הדמוקרטיה הישראלית? זוהי השאלה הגדולה שעומדת כיום על הפרק.  שלשום בערב הפר אלשיך את שתיקתו והגיב לראשונה לפרסומים: "נחשפנו לכותרות דרמטיות לפיהן לכאורה משטרת ישראל בכלל, ובראשותי בפרט, התעלמה מכל דין והפכה פעילות שאמורה להיות ממוקדת ומפוקחת לפלטפורמה ל'פישיניג' חסר שליטה. למרות שכבר למעלה משלוש שנים אני מחוץ למשטרת ישראל, כמי שהכיר את המערכת מקרוב, לא היה לי ספק שהתמונה שפורסמה, אין לה אחיזה במציאות.  "נוכח העובדה שסוף סוף היו שמות בגוף הפרסום ידעתי לומר כמי שמכיר את המערכות הטכנולוגיות הרלוונטיות, שמרגע זה, ניתן לאמת או לשלול ולקבל תמונה עובדתית ברורה. אילו הפרסום היה נכון - אכן זהו זעזוע עמוק לדמוקרטיה, לא פחות מכך!".  אלשיך ללא ספק מכיר היטב את המערכות הטכנולוגיות הרלוונטיות. זה מה שהיה לו לומר בשיחתנו על יכולות המשטרה בתחום הסייבר שהתקיימה בעיצומה של כהונתו כמפכ"ל, שנתיים לאחר מינויו לתפקיד.  עולם חדש מופלא "הפשיעה עוברת לסייבר", קבע אלשיך בתחילת שיחתנו. "אם אתה יכול לשדוד ברשת שני מיליון דולר בלי להסתכן בכדור בראש, אז למה לקום מהכיסא? אם אתה יכול לעשות עבירות פדופיליה בכל רחבי העולם בלי להסתבך עם המשטרה הישראלית, למה להסתכן? אם המשטרה לא תהיה שם על כל מכלוליה, כלומר תדע לעשות שם מניעה ואכיפה, היא באמת לא תהיה רלוונטית. אבל מהו הסייבר־ספייס? איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר? אילו חוקים יש בו? מול מי אני עובד? הכול נפרם ונוצר עולם חדש, שונה לחלוטין. "המעבר למרחב הסייבר גורם אפילו לכך שהמשטרה נקראת לטפל בהרבה יותר סכסוכים בין שכנים, שפעם היו נפתרים בקלות, כי אנשים הכירו יותר אלה את אלה וחיו כקהילות". איך זה קשור לסייבר? "זה קשור לכך שהאדם הוא יצור חברתי והוא דורש קהילה. כאשר הוא מקבל 'תחליף קהילה' ברשת, הוא הופך להיות זר ודמוני. זו רק המחשה לכך שאין נושא בעולם שאני לא יכול להראות לך שהשתנה דרמטית בעקבות הרשתות, ושאין לו השלכה על המשטרה. המשטרה היא בסופו של דבר חדר מיון של החברה הישראלית, כל מה שלא עובד ולא מתפקד נשפך למשטרה, לטוב ולרע. כל מי שמערכות החינוך והרווחה פספסו אותו, המשטרה צריכה לטפל בו". אלשיך הוסיף ואמר כי זיהה במשטרה "איים" של מודיעין, אך מרוב מידור, הגופים השונים מגלים כל הזמן מידע שהיה קיים כבר מזמן. "זה בלתי נסבל", קבע המפכ"ל. "גיליתי גם שנפרמה ההבחנה בין מודיעין לחקירות, ובעצם אנחנו אוספים מודיעין כדי לנהל חקירה. בית המשפט בפסיקות שלו מגדיר הכול כחומר חקירה, ומכאן שאנחנו בונים תמונת מודיעין מהבוקר עד הלילה בעבור ארגוני הפשיעה.  "אני אסביר: נגיד שכדי לחשוף עכשיו מה ארגון הפשיעה רוצה לעשות, אני מפעיל סיגינט (האזנות, ע"ר) על ארגון הפשיעה. בסוף, כשאני מצליח לזהות משהו שאני יכול להביא עליו ראיות, אני לוקח את האדם הזה והזה והזה, ואוסף עליהם ראיות באופן ממוקד. אחרי שחקרתי אותם, אני אמור להגיש את התיק לבית המשפט. "אבל החקירה היא לצורכי העמדה לדין על מה שהצלחתי להשיג. למה רק את זה הצלחתי? כי הרבה פעמים ארגון הפשיעה שם 'קוף' בחזית. את ראשי הארגון קשה מאוד להפליל, בוודאי בעשייה משטרתית קלאסית. ומכיוון שזה מה שאספתי, בית המשפט שואל: זה כל חומר החקירה? מה שיוצא הוא שבכירי ארגון הפשיעה בכלל לא עומדים לדין, אבל בפועל הם מקבלים מהמשטרה מעין סיכום של מה שאנחנו יודעים עליהם. אני חייב להגיש את זה כי זה חומר חקירה ואין שום עילה חוקית שאני יכול להסתיר את זה. אחר כך כשאנחנו עושים פשיטה על ארגון פשיעה, אנחנו מקבלים את כל הסיכומים שלנו. הם כל הזמן יודעים איך להתנהל מולנו, שזה בלתי נסבל. "כדי לפתור את העניין הזה, הצלחנו להוביל חקיקה שקוראים לה 'חוק חיסיון חומר מודיעיני', שבסופו של דבר מאפשרת לנו לבדל את המידע, בלי לפגוע כהוא זה ביכולת העבריין להתגונן. החוק מאפשר לנו עילות שכל החומר הזה יוגדר חומר מודיעיני. אני מבדל רק את חומר החקירה הרלוונטי, ובעצם העבריין לא מקבל ממני שירות. זה מחייב אותנו לפעול באופן תהליכי, שיהיה ברור מתי זה מודיעין. אני לא יכול לעבוד על עצמי ולא לעבוד על אחרים; צריך שיהיה ברור מתי אני אוסף חומר מודיעין. אם אני לא יודע להגיד, אני לא יכול לטעון שזה כאן (חומר מודיעין) וזה שם (חומר חקירה). "דבר נוסף שמצאתי הוא שהמודיעין משרת את החקירות, אבל איננו משרת את השיטור. כלומר, אנחנו אוספים מודיעין כדי לחקור, אבל לא אוספים מודיעין כדי שהשיטור יהיה חכם. ואז בעצם נבנית חומה וירטואלית בין האג"ם (אגף המבצעים) לבין האח"ם (אגף החקירות והמודיעין), וזה בלתי נסבל.  "ניקח דוגמה קיצונית: יכול להיות שאני שולח שוטר לקריאה שהגיעה למוקד 100 על אלימות במשפחה, ואין לו מושג שמחכה לו שם עבריין חמוש. זה יכול לקרות. לכן הגדרנו מאמץ שנקרא רצף מודיעיני, שמטפל בכל הדברים האלה גם יחד". מעבר לרובד איסוף המודיעין, אמר אלשיך, ישנה קומה נוספת של חיבור אפקטיבי של חומר המודיעין שקיים במשטרה. "עושים את הדבר הזה קומה אחר קומה, מפני שיש פה הרבה אתגרים טכנולוגיים, אבל היום אנחנו כבר מתקדמים בקפיצות. רמת ההיתוך שאנחנו משיגים בכל מהלך שאנחנו עושים היא מדהימה. "מדובר במערכות שלנו, או שאנחנו נעזרים בחברות מסחריות, ובסוף זה מוּתך עם החומרים שלנו, ויש לנו יתרון עצום. ואני אומר את זה כאחד שבא מתוך ארגון שיש בו אינטגרציה מדהימה של טכנולוגיית מידע. התהליכים האג"מיים של המשטרה מנוטרים מסיבות משפטיות, מה שהשב"כ לא צריך לעשות והמוסד לא צריך לעשות, ואז יש המון דאטה מהפעילות שהיא מתועדת היטב, ואם אתה מתיך אותו אתה מקבל דברים שלארגון אחר אין, כי אף אחד אחר לא מתעד את ה'כחול' (הצד של הארגון עצמו, להבדיל מהצד של היריב, המכונה 'אדום'). אני חייב משפטית לתעד כל פעילות שלי, כי זו משטרה, ובסוף מתיכים את הכחול והאדום.  "נניח יש לך אזור סיור, סיירים ובלשים מסתובבים בו, אתה יכול למקסם את הסיכוי שהכדורים הכחולים מתנגשים בכדורים האדומים, כי יש לך גם את הכחולים וגם את האדומים. וההיתוך הזה - אנחנו כל הזמן משתכללים בו כדי לצרף גם את הגלוי וגם כל מיני וריאציות של היתוך אוף־ליין ואון־ליין. הקמנו פרופיל של מרכז היתוך מידע, וכל הזמן יש עוד סוגים של דאטה שנכנסים ומותכים. כל פיסה שנכנסת עושה בשבילנו עוד קפיצה". זה קורה במטה הארצי? "כן, אבל הרעיון הוא שזה יקרה בכל המשטרה. אם פעם רצית לנתח וידאו במדיה מגנטית שתפסת בשטח או בסלולרי שתפסת בשטח, היית צריך יכולות שהיו פעם רק במטה הארצי או בלהב 433, כלומר ביחידות הארציות. אמרנו שלא יכול להיות דבר כזה, ושהיכולות צריכות להיות בכל תחנת משטרה. אז מתחילים לרוץ, ואחר כך נעשה את האינטגרציה. קודם כול שתהיה להם היכולת. עד סוף השנה הבאה יהיה לנו את זה בכל תחנות המשטרה. כל התחנות האורבניות, כל התחנות הגדולות, כבר עשרות תחנות משטרה, יש להן זירה טכנולוגית, כלומר יודעים להתמודד שם עם כל המדיה הזו לצרכים שלנו. שום יחידה ארצית לא תתעסק בחטיפת תיק מקשישה שגנבו לה את הקצבה החודשית שהיא מקבלת כניצולת שואה. כדי שהתחנה המקומית תוכל להחזיר לה את הכסף היא צריכה את היכולות האלה, וזה נותן רלוונטיות לתחנה.  "מה זה עוד נותן? כל הזמן נשמרת דאטה שהתחנה מייצרת. אם כל מה שהתחנה מייצרת הוא תמיד מרושת, כל המשטרה יכולה לגשת אליו וכך עשינו רצף מודיעיני. תבין כמה דאטה אתה מייצר. כי מה הבעיה שלי, בניגוד לשב"כ? שב"כ יכול לעשות הכול מכול כול. הוא לא צריך לקבל את האישורים שאני צריך לקבל מבחינה משפטית. כשאפשר לעשות את זה ביותר אירועי חירום, וכשבפעילות שהיא לכאורה לא הפעילות הכי חשובה עבור משטרת ישראל אבל לתחנה היא חשובה - נייצר דאטה. ולבסוף משטרת ישראל צוברת יותר דאטה שהיא יכולה לאסוף חוקית, והיא יכולה לייצר ממנה תמונה משום שגנבים עובדים פה פה ופה, פורצים עובדים פה פה ופה, הם לא עובדים בתא מצומצם". מי קובע את החוקים? המחשב בעצמו? "בסופו של דבר כל אחד בגזרה שלו, אבל כל אחד יכול להשתמש בדאטה. וככל שאנחנו משתכללים ביכולת לשתף דאטה ולהתיך אותה ביחד, וככל שאנחנו מפזרים את היכולת הזו בכל רחבי משטרת ישראל, אנחנו מקבלים מכפילי כוח שלא היו לנו". אתה מביא שיטות מהשב"כ? "כן, בוודאי. מבחינת מיצוי מידע, אותן שיטות". ומעבר לשיטות? "אתה צריך רעיון מסדר איך אתה מאחזר (מידע). פה יש אתגר שאין לאחרים: אתה צריך יכולת חוקית להביא את המידע, ובשביל זה אתה צריך אירוע שמטופל על ידי המשטרה. אם האירועים מטופלים בצורה נכונה יש המון דאטה, ואז אתה יכול לעשות חיבורים ולהתיך אותה באופן שלא היה לפני כן. אם ניקח די־אן־איי רק מאירועי רצח יהיו איקס דגימות.  ״אם ניקח דגימות מכל שוהה בלתי חוקי אז יהיו יותר, הרבה יותר. בסופו של דבר אתה מקבל כמות מידע גדולה בהרבה והסיכוי שלך לחבר עולה משמעותית. אתה פשוט מרחיב את הפעילות שלך תחת האילוצים החוקיים, בתנאי שאתה מצליח לייצר את החיבורים הללו בין כל סוגי המידע". שאלתי את רנ"צ אלשיך איזה גוף במשטרה עשה את עבודת המטה הזאת, והוא השיב כי מדובר באח"ם (אגף חקירות ומודיעין). "את הסיפור המשפטי הוביל צוות אחר, אבל בסוף זו פילוסופיה אחת ששמנו אותה על השולחן, ניתחנו והגדרנו אותה, ובעיקרון מי שמוביל הוא בעיקר אח"ם. יש לזה נגזרות של אנליסטים ובעלי תפקידים, ואיפה עושים איזה חיבור ומה מורידים לאיזה דרג ואיך מייצרים זירות מודיעיניות בלי לסכן חומרי חקירה, ותוך כדי אינספור תהליכים". לדברים האלה כבר יש תפוקות באח"מ? זה לא משהו עתידני? "יש, חבל על הזמן. בכל פינה במשטרה יש כבר תפוקות. אבל לדעתי עד עכשיו מיצינו מהפוטנציאל של עבודת המטה עשרים אחוז". וכבר רואים? זה לא פרויקט שייתן תפוקה ב־2025? "ודאי שרואים. כל דבר התחלתי קורה בקפיצות מאוד משמעותיות. אני אומר את זה כאדם אופטימי. בסופו של דבר הפוטנציאל הוא עצום, קודם כול כי יש עוד משאבים שאנחנו עומדים להשקיע ב־2018, וכשיהיה תקציב 2019 והלאה נמשיך ונפתח. הרעיון הוא שכל דבר כזה הוא קפיצה, ההיתוך של כל המידע פוקח עיניים בצורה מדהימה". כל זה מערכות של ניהול הידע ומיצוי המידע. איפה נכנס הרכיב של הסייבר סיגינט (האזנות ושימוש בתוכנות ריגול)? "סיגינט הוא חלק מהדבר הזה. קודם רק ביחידות הארציות היו את היכולות האלה, אנחנו הורדנו למחוזות צוותי סיגינט סייבר, אין מחוז שאין לו צוות סיגינט סייבר. סייבר מתחלק לשלושה רבדים. גם באירוע שקרה כולו בצורה פיזית בשטח, ייתכן שיהיו ראיות בסייבר. זה עולם ההזדמנויות, כי האיכון של האדם נשמר, תמונה שהוא צילם, כרטיס אשראי שהוא גיהץ שנותן לך מיקום; בסופו של דבר, אם אתה לא מנצל את העולם של הראיות החדשות שצומחות פה – אתה הפסדת. "העולם הבא הוא זה שהפושעים מתווכים דרך הסייבר. יכול להיות שמישהו עובד עם פרוקסי, שליח, ואם אני לא מבין את התקשורת בין הגורמים אני מפסיד ראיות וגם לא מצליח להבין את המודיעין ולסכל. האתגר הכי גדול הוא כשהכול נשאר בתוך הסייבר, הפשע כולו, מא' ועד ת". לחזות פשע מראש רוני אלשיך דיבר בגאווה גם על הקמת יחידת "מאור" (מוקד חירום 105) להגנה על קטינים ברשת, בעיקר מפני פדופיליה. "השאלה היא האם אתה רוצה לחכות לזה שנעברה עבירה ולעשות חקירה כמו שמשטרה קלאסית עושה, או שאתה אומר שמע, יש קלות בלתי נסבלת של עבריינות ברשת, אני חייב לעשות מניעה בתחום הפדופיליה. עכשיו אתה נכנס לכל האתגרים המשפטיים שיש פה. מה מותר לי לאתר, מה מותר לי לנטר, איזה דפוס, האם יש ניטור שמוגבל רק לפרמטרים מסוימים, והאם משפטית זה נחשב האזנת סתר או לא. יש פה אתגרים פנומנליים, אבל אנחנו מתמודדים איתם.  "למשל, בתחילת הדרך כששאלתי למה אנחנו לא עושים צווים של פיקוח לצורך מניעה, אמרו לי: מה, השופט ייתן לנו דבר כזה? אמרתי להם: אם אני בא לשופט ואומר לו אני יודע שהחבר'ה האלה מגלגלים כל מיני תוכניות עברייניות, יש לנו שתי אפשרויות - או לחכות שהם יעשו ואז לפענח, או לפקח עליהם כדי למנוע את הפשע. ״הוא לא ייתן? בוא ננסה. והתחלנו ללכת. אני מדבר עם מפכ"לים מכל העולם, כאלה שיש להם משטרה משמעותית גם מבחינה מודיעינית, והם אומרים לי אנחנו מנסים לנדוד גם לכיוון הזה, כי זה ברור לנו שאם אתה לא שם בניטור ובמניעה בעולם הסייבר, אתה לא רלוונטי". אלשיך סיפר אפילו על מיזמים שנשמעים עתידניים ושנועדו לחזות פשעים מראש, תוך מעקב אחרי מידע גלוי ברשתות חברתיות לצד לימוד מכונה ובינה מלאכותית. "בניית מודלים לחיזוי פשיעה היא אתגר גדול. את החלק של הפושעים כבר בנינו, אם כי התחלנו דווקא מהחלקים האחרים. התחלנו את הניסיון - והוא כבר עובד – באגף התנועה, לחיזוי תאונות דרכים. התחלנו במרחב הבין־עירוני, ועברנו לעירוני". זה לא מודל סטטיסטי? "זה כן, כי אין כאן עבריין קבוע. אבל זו לא סתם סטטיסטיקה כי המודל מביא בחשבון את היום בשבוע, את השעה, את מזג האוויר, ולכן זה מתחיל להיות הרבה יותר חכם מאשר רק 'תגיד לי איפה יש כבישים אדומים'. יש כאן כביכול שלב ראשון 'אדום', אחר כך הוא מנטר את הפעילות הכחולה, ואז הוא יכול להמליץ לי מהניסיון אם נכון יותר לאכוף, להיות נוכח, לעשות מפגש עם האזרח בלי אכיפה, וכולי. ״אני יכול לדעת מה משפיע יותר בסוג מסוים של תאונות בתא שטח נתון בחודש ינואר, וכרגע המידע משמש לתכנון מיקום הכוחות במשמרת. אז זה בתחום תאונות הדרכים. האתגר בפשיעה הוא שיש לי עבריינים ואני לא יכול להתייחס אליהם כאל 'גורם סטטיסטי'". אבל אתה יכול לנחש שעומד להתבצע שוד? "במובן מסוים כן, כשיש לך 'פַּטֶרְנים' (דפוסי התנהגות) של ארגוני פשיעה. בהתחלה זה נראה לנו בלתי פתיר בעליל, כי התחלנו בדברים האחרים, למשל מזג האוויר: פתאום אתה מגלה שיש ירידה בהתפרצויות כשיש לחות". דפוסי התנהגות של פושעים? "דרך הרצף המודיעיני התפתחו פתאום מודלים של הצד של העבריין, אז אמרנו בוא נלך ונראה איך מתיכים את זה. הנושא עוד לא גמור, אבל זה הרעיון - להתיך גם את זה וגם את זה. תראה, את רוב העבירות אי אפשר לעצור מראש.  "נגיד התלוננת שגנבו לך את האופניים, ונגיד שאתה יודע בוודאות מי הגנב. אז אם הוא גר בקלקיליה - אני לא אעשה עכשיו מבצע בקלקיליה כדי להביא אותו; אבל אל דאגה, הוא מופיע הרבה פעמים ברחבי הארץ, הולך וחוזר. ״אבל זה לא הכול, אם אני מתל־אביב ותפסתי אותך בנהריה, אף אחד לא יסיע אותו מנהריה לתל־אביב - לא כי מישהו מתעצל אלא כי אם ניקח אותו לשופט בתל־אביב ויוגש כתב אישום, השופט יצפה שאני אביא אותו מקלקיליה בכל פעם לדיונים בבית משפט, ואז התיקים ייסגרו כי העבריין לא בא. ״אז אתה מבין שאני צריך מודלים הרבה יותר חכמים שאומרים לי מתי כדאי ללכת לבית משפט ומה כדאי לי לעשות במפגש הנוכחי עם העבריין. אולי במפגש הזה כל מה שכדאי לי לעשות הוא לקחת די־אן־איי והתיק יחכה, ורק בפעם השלישית נארוז את הכול ונראה לאילו עבירות נוספות זה מתחבר, ואז להגיש כתב אישום כי יש לו פוטנציאל להיעצר. שב"כ לא מתמודד עם הסוג הזה של הדילמות". אבל בסוף מי שכותב את הפטרן הזה הוא בן אדם או שתיכנסו לבינה מלאכותית? "הכול מתמטיקה, יש בזה אלמנטים של בינה מלאכותית. יש לנו פרויקט גדול מאוד שהתחלנו עם חברה חיצונית, לא אגיד איזו, אבל זה 'דיפ־לרנינג' (לימוד מכונה עמוק) אמיתי, יותר מזה - רשתות נוירונים. משטרת ישראל חלוצה עם החברה הזאת, שנחשבת למובילה בעולם. ״הם הימרו עלינו, ואני חושב שהם הימרו מסחרית נכון, לא בגלל שאנחנו כאלה טובים אלא כי אם זה יצליח אצלנו הם יוכלו למכור את זה בכל העולם. ברגע שהם עושים את זה עם השב"כ הם תקועים. אם הם רוצים לעבוד לשיטור הם יכולים, אז אנחנו יכולים לקדם אותם". וזו ממש בינה מלאכותית? "ממש בינה מלאכותית, גם כאן אתה מכניס עוד ועוד עולמות. זה לא בשנייה אחת. עכשיו אנחנו מגבשים את מה שנעשה איתם, עורכים בדיקת היתכנות, ופיילוט שעשינו, עם שרתים שלנו והכול, הצליח בצורה מדהימה. עכשיו אנחנו בהתקשרות אסטרטגית כדי לראות איך בונים את הכול על הפלטפורמה הזאת. זה באמת בינה מלאכותית, וכל דבר כזה הוא לא ייאמן, קפיצה פנומנלית". במשך שעתיים, ההתלהבות של רוני אלשיך מ"שיטור מכוון מודיעין" ומ"מהפכת הסייבר של המשטרה" לא שככה אפילו לדקה. באותה תקופה, פגסוס הייתה עדיין תוכנה סודית למדי. מעטים ידעו עליה. לא דיברנו בפגישתנו על גבולות הגזרה של המשטרה בשימוש בתוכנה ועל הפיקוח המשפטי הכרוך בכך, אבל אפשר ללמוד הרבה על המהלך הסייברי, שהיה גולת הכותרת של כהונת רוני אלשיך כמפכ"ל. מבחינתו. בדיעבד.  קפיצת המדרגה של יכולות המעקב המשטרתיות התרחשה בתקופת המפכ"ל רוני אלשיך. בריאיון  מאותם ימים שטרם פורסם הוא נשמע מלא התלהבות מעולם הסייבר ומיתרונותיו בתחום האכיפה, מזכיר את המחויבות לעמוד בדרישות החוק, ורומז לשיתוף פעולה עם חברה עלומה.

הקרב על פרויקט הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין שירדו דרומה בעיצומו. אוניברסיטת תל אביב מול בן גוריון. ״מי שמתדלק את המחטף הזה של אוניברסיטת תל-אביב הם לא אחרים מאשר קציני המודיעין, כולל ראש אמ"ן אהרון חליוה״, טוענת ד"ר אסתר לוצאטו ד"ר אסתר לוצאטו | צילום: מכל לוצאטו לפני כחודשיים חתם מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל.) אמיר אשל, על הסכם היסטורי עם חברת "שיכון ובינוי" להקמת קריית המודיעין החדשה של צה"ל בנגב. אנחנו, הפעילים בעמותת "ישראל למען הנגב" - שדחפה ללא ליאות את הפרויקט מול מתנגדיו - נשמנו לרווחה. הנה, אמרנו לעצמנו, סוף-סוף נחתם ואושר הפרויקט החשוב ביותר לעתידו של הנגב, זאת לאחר שרבים - ובהם הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי והקצונה הבכירה של המודיעין - קמו עליו לכלותו.  אלא ששמחתנו היתה מוקדמת מידי, או לפחות חלקית. עתה, כשמתברר הפוטנציאל הכלכלי של הפרויקט, קמים גורמים רבי כוח במרכז הארץ, ובראשם אוניברסיטת תל-אביב, ומנסים לדחוק את רגליה של אוניברסיטת בן-גוריון מפרויקט הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין שירדו דרומה. המשמעות היא לנגוס בעוגה המתהווה, תוך דחיקת רגליהם של גורמים מקומיים, שהם-הם אמורים ליהנות מהפירות הכלכליים של הפרויקט, כחלק מהחזון הגדול של פיתוח הנגב - שהיה מלכתחילה הרציונל המרכזי של העתקת מחנות צה"ל לדרום הארץ. אבל מה שחמור יותר מכל הוא שמי שמתדלק את המחטף הזה של אוניברסיטת תל-אביב הם לא אחרים מאשר קציני המודיעין, כולל ראש אמ"ן אהרון חליוה, אשר מטעמי נוחיות ופינוק רוצים ללמוד בת"א ולא בבאר-שבע. שילוב כוחות זה הוא ברית של שבעים ומפונקים הבאים לקחת שלל על חשבונו של הנגב, המשווע לעוגני פיתוח כלכלי וטכנולוגי. אוניברסיטת בן גוריון - המוסד המתאים ביותר   הסיפור, בקליפת אגוז, הוא הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין שאמורים לעבור לקריית המודיעין החדשה. עוד בתחילת הדיונים הובהר על-ידי כל הגורמים המעורבים בפרויקט, שאוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא זו שעליה יוטל התפקיד לספק לימודים אקדמיים לקציני המודיעין. זה היה טבעי ומתבקש לאור תפקידה המרכזי של האוניברסיטה בפיתוח הטכנולוגי של הנגב והיותה שחקן מרכזי בו. למשל, החיבור ההדוק שלה לתעשיית הסייבר. האוניברסיטה מצידה נערכה בהתאם והשקיעה משאבי עתק בהכנת תוכניות, בהקמת קמפוס חדש (הקמפוס הצפוני) ובגיוס אנשי סגל כדי להיערך לקליטת החיילים והקצינים כסטודנטים. זאת בגיבוי החלטת ממשלה שקבעה, בהתבסס על הניקוד הגבוה ביותר של ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה), כי אוניברסיטת בן-גוריון היא המוסד המתאים ביותר להקצאת המשאבים ליישום פרויקט המודיעין.  האוניברסיטה פעלה בשיתוף פעולה הדוק עם היחידות הטכנולוגיות של צה"ל ואף הקימה מרכזי מחקר משותפים עם צה"ל - זאת כדי להכין תשתיות ומסלולים לימוד מותאמים לקציני המודיעין, תוך הגדלת תקציבי מחקר בתחומים רלוונטיים. אחרי כל זה מתברר, כי הצבא שוקל כעת להוציא למכרז את הכשרתם האקדמית של קציני המודיעין.  ההיגיון של צמיחה אזורית  הלחץ של קציני המודיעין מאכזב במיוחד. במקום לגלות אחריות לאומית ולהתגייס למימוש שליחות ציבורית של פיתוח הנגב, תוך שהם מיטיבים עם עצמם במישור האקדמי, הם מעדיפים חיי שעה על פני חיי עולם. אכזבה עמוקה יש לנו, תושבי הנגב ואזרחי מדינת ישראל, מכך שמי שאמורים להיות חלוץ ההולך לפני המחנה ולגלות לא רק כישורים טכנולוגיים אלא גם ערכים - כמו הקצונה הבכירה בחיל האוויר, או כפי שהצבא בעבר הלא רחוק היה נושא הדגל של ערכים לאומיים ומימש, הלכה למעשה, את המונח "אחרי" בכל המובנים - מתגלים כמי שפועלים לספק צרכים אישיים על חשבון צרכים לאומיים. זו תמונה עגומה של חלק מהקצונה הבכירה בצה"ל, בעיקר של הקצונה בחיל המודיעין. אך מי שמאכזב יותר מכל הוא ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, שרק עתה נכנס לתפקידו וכבר מועל בו. הוא צוטט כמי שהתריס כלפי נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' דניאל חיימוביץ: "אם אתם כל כך מצוינים, למה אתה מפחד ממכרז פתוח? למה אני צריך להכריח את הסטודנט איפה ללמוד?" האמת - זהו ביטוי מקומם ואף מדאיג. ראש אמ"ן אינו מבין את המשימה הלאומית-חלוצית של פיתוח הנגב? ראש אמ"ן מתנהל כראש ועד עובדים במקום להיות קצין מעורר השראה? זוהי רוח המפקד שהוא מנפק לפקודיו? אז ראש אמ"ן, כפי שאתה מפקד על חיילים לבצע משימות מבצעיות ולא מתיר להם חופש פעולה, כך אתה אמור לנווט אותם ללימודים אקדמיים בנגב ולא במרכז. הם חיילים והמדינה ומשלמי המיסים מממנים להם את הלימודים, כולל משכורת מלאה בכל מהלך התואר, ובכך חוסכת להם דאגות פרנסה שיש לכל סטודנט. המדינה בהחלט יכולה להחליט שהיא מתעדפת את יישוב הנגב  משיקולים לאומיים חשובים. מערכת הביטחון - אל תעשי חצי עבודה  אין כל היגיון - אקדמי, כלכלי, טכנולוגי, אזורי - שגורם אחר, הרחוק מהנגב ושאיננו מהווה חלק מהמרקם האנושי של האזור, יתפוס את מקומה של אוניברסיטת בן-גוריון. לו היה מדובר במוסד אקדמי זניח היה לכך היגיון. אבל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב היא ממוסדות המחקר המובילים בישראל ובתחומים רבים מהמובילים בעולם. ונדגיש שוב - כל מהלך הורדת צה"ל לנגב בכלל והקמת קריות המודיעין והתקשוב בפרט, מבוסס על ההיגיון של צמיחה אזורית באמצעות כוחות מקומיים. הרעיון המארגן הוא שהגורמים המקומיים בנגב ייהנו מפירות המעבר ובכלל זה האוניברסיטה. מילא זה היה בא על חשבון הקצינים - אפשר היה להבין, אבל הם רק עתידים להרוויח מכך. אני פונה מכאן לשר הביטחון, בני גנץ, למנכ"ל משרדו, אמיר אשל, לרמטכ"ל אביב כוכבי, לראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, שלפחות לפי הצהרותיו מאמין במעבר דרומה - אל תעשו חצי עבודה ותסתפקו רק בהסכם לבניית קריית המודיעין. השלימו את המהלך ואפשרו לאוניברסיטת בן-גוריון לספק את הלימודים האקדמיים לקציני המודיעין. הדבר אפשרי על-פי התקדימים שקבעה מערכת הביטחון עצמה, למשל במקרה של קורס חובלים או פרויקט תלפיות - הענקת מעמד של ספק יחיד או פטור ממכרז. זה מתבקש, זה ראוי וזה מהלך נכון לעשותו. ולקציני המודיעין אני רוצה לומר: נפלה בידיכם הזדמנות חד-פעמית שעליה תוכלו לספר לנכדיכם בגאווה: לקחת חלק במימוש המהלך המופלא של פיתוח הנגב לאור חזונו של דוד בן-גוריון. היו גאים בכך ואל תטרפדו אותו. ההיסטוריה לא תסלח לכם.  הכותבת היא יו"ר עמותת "ישראל למען הנגב", חברת מועצת עומר וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ראדא מסכמת את שנת 2021 עם צמיחה של 54% בהכנסות. חוזה הכנסות של 140 מיליון דולר לשנת 2022 וצמיחה אורגנית לכוון 250 מיליון דולר בתוך 3-4 שנים דב סלע מנכ"ל ראדא (קרדיט: סיון פרג') ראדא תעשיות אלקטרוניותבפיתוח וייצור מכ"מים טקטיים לכוח המתמרן, מדווחת היום על תוצאותיה הכספיות לרבעון הרביעי ולשנה שהסתיימה ביום 31 בדצמבר 2021. תמצית תוצאות שנת 2021 הכנסות שיא של 117.2 מיליון דולר, גידול של 54% ביחס לאשתקד. שיעור רווחיות גולמית של 41% בהשוואה ל- 37% בשנת 2020. רווח נקי של 25.1 מיליון דולר, בהשוואה לרווח נקי של 5.6 מיליון דולר בשנת 2020.  EBITDA מתואם של 27.3 מיליון דולר (23% מההכנסות), בהשוואה ל-9.7 מיליון דולר (13% מההכנסות) בשנת 2020. מצבת המזומנים לסוף השנה הסתכמה בכ- 78.8 מיליון דולר. תמצית תוצאות הרבעון הרביעי של שנת 2021 הכנסות של 31.8 מיליון דולר, גידול של 36% ביחס לרבעון המקביל אשתקד. שיעור רווחיות גולמית של 41%, גידול בהשוואה ל- 39% ברבעון הרביעי של 2020. רווח נקי של 4.9 מיליון דולר, בהשוואה לרווח נקי של 2.6 מיליון דולר ברבעון הרביעי של 2020. EBITDA מתואם של 8.0 מיליון דולר (25% מההכנסות), בהשוואה ל- EBITDA מתואם של 3.9 מיליון דולר (17% מההכנסות) ברבעון הרביעי של 2020.  דב סלע, מנכ"ל ראדא אמר: "שנת 2021 הייתה שנת שיא עבור ראדא עם צמיחה של 54% בשורת ההכנסות, שיפור בשיעורי הרווחיות ו- EBITDA מתואם בשיעור של כמעט פי שלוש ביחס לאשתקד. כפי שניתן להבין מהתחזית שסיפקנו, אנו צופים כי הצמיחה החזקה בהכנסות תימשך אל תוך 2022 ותואץ בהתאם לתחזיות שלנו להכנסות אורגניות של 250 מיליון דולר תוך 3-4 שנים. ״מעבר לכך, ולאחר שנים של צמיחה אורגנית ללא תקדים בעולם התעשייה הבטחונית, פעילות של מיזוגים ורכישות תהפוך לנדבך נוסף באסטרטגיית הצמיחה שלנו, מעבר לצמיחה האורגנית הצפוייה בטווח הבינוני." "לאחר שביצענו השקעות משמעותיות בתפעול וייצור, ובהתחשב בצמיחה הצפויה בהכנסות, אנו מצפים ליהנות מצמיחה מואצת ברווחיות במהלך השנים הקרובות." תמצית תוצאות הרבעון הרביעי לשנת 2021 ההכנסות הסתכמו ברבעון הרביעי של 2021 ב- 31.8 מיליון דולר, גידול של 36% בהשוואה להכנסות של 23.3 מיליון דולר ברבעון הרביעי של 2020. הרווח הגולמי הסתכם ברבעון הרביעי של 2021 ב- 13.0 מיליון דולר (41% מההכנסות), בהשוואה לרווח גולמי של 9.0 מיליון דולר (39% מההכנסות) ברבעון הרביעי של 2020. הרווח התפעולי הסתכם ברבעון הרביעי של 2021 ב- 6.0 מיליון דולר, בהשוואה לרווח תפעולי של 2.8 מיליון דולר ברבעון הרביעי של 2020. הרווח הנקי המיוחס לבעלי המניות של ראדא ברבעון הרביעי של 2021 הסתכם ב- 4.9 מיליון דולר, או 11 סנט למניה, בהשוואה לרווח נקי של 2.6 מיליון דולר, או 6 סנט למניה, ברבעון הרביעי של 2020. ה- EBITDA המתואם הסתכם ברבעון הרביעי של 2021 ב- 8.0 מיליון דולר (25% מההכנסות), בהשוואה ל- EBITDA של 3.9 מיליון דולר (17% מההכנסות) ברבעון הרביעי של 2020. תמצית תוצאות שנת 2021 ההכנסות הסתכמו בשנת 2021 ב- 117.2 מיליון דולר, גידול של 54% בהשוואה להכנסות של 76.2 מיליון דולר בשנת 2020. הרווח הגולמי הסתכם בשנת 2021 ב- 47.5 מיליון דולר (41% מההכנסות), בהשוואה לרווח גולמי של 28.3 מיליון דולר (37% מההכנסות) בשנת 2020. הרווח התפעולי הסתכם בשנת 2021 ב- 20.3 מיליון דולר, בהשוואה לרווח תפעולי של 5.5 מיליון דולר בשנת 2020. הרווח הנקי המיוחס לבעלי המניות של ראדא בשנת 2021 הסתכם ב- 25.1 מיליון דולר, או 52 סנט למניה, בהשוואה לרווח נקי של 5.6 מיליון דולר, או 13 סנט למניה, בשנת 2020. ה-EBITDA המתואם הסתכם בשנת 2021 ב- 27.3 מיליון דולר (23% מההכנסות), בהשוואה ל- EBITDA מתואם של 9.7 מיליון דולר (13% מההכנסות), בשנת 2020. יתרת המזומנים ושווי המזומנים של החברה נכון ליום 31 בדצמבר 2021 הסתכמה ב- 78.8 מיליון דולר בהשוואה ל- 35.8 מיליון דולר ביום 31 בדצמבר 2020.

הפלטפורמה מייצרת אוטומטית אפליקציות פונקציונליות מלאות, הניתנות לקריאה ועריכה על בסיס TypeScript ו-Node.js קרדיט: Amplication הסטארטאפ Amplication שפיתח פלטפורמה המיועדת למפתחי בקאנד בארגונים ומקצר את תהליכי הפיתוח באופן משמעותי השלים סבב גיוס של 6.6 מיליון דולר בהובלה של ינאי אורון, שותף מנהל בקרן ורטקס ודרור נחומי, שותף ב- Norwest Venture Partners, מהמשקיעים הראשונים בגונג.  Amplication, שהוקמה בשנה שעברה, מפתחת פלטפורמה המיועדת למפתחי בקאנד בארגונים ומקצרת את תהליכי הפיתוח באופן משמעותי על ידי מתן אפשרות למתכנתים לייצר בצורה אוטומטית את כל הקוד לתשתיות המוצר, מ-API, הזדהות, ניהול הרשאות, לוגינג, מוניטוריג, סקיילינג ודיפלויימנט. Amplication מורידה את החסמים המונעים ממתכנתים מקצועיים ליהנות מעולמות ה low code על ידי מתן שליטה ובעלות מלאה על הקוד שנוצר ואפשרות להשתמש בכח שיש למתכנתים להמשיך לייצר ערך לחברה מבלי לבזבז זמן על מטלות חוזרות המשותפות כמעט לכל פרויקט פיתוח.  Amplication חוסכת זמן על ידי הקלה על עיכובים בתהליך הפיתוח הנגרמים ממשימות קידוד חוזרות ונשנות, שיפור הפרודוקטיביות והיעילות הכוללת של התהליך. היא  עושה זאת מבלי להתפשר על שליטה מלאה על גמישות, התאמה אישית והרחבה. הפלטפורמה מייצרת אוטומטית אפליקציות פונקציונליות מלאות, הניתנות לקריאה ועריכה על בסיס TypeScript ו-Node.js. זה כולל NestJS, Prisma, REST API, GraphQL API, ממשק משתמש לניהול של React, אימות, הרשאה ובדיקה. "בניתי את Amplication כפרויקט קוד פתוח כדי להפוך את תהליך הפיתוח ליעיל יותר על ידי ביטול משימות פיתוח שחוזרות על עצמן - בעיה רווחת שמטרידה מפתחים ושנתקלתי בה באופן אישי כמנהל טכנולוגי״, מסביר יובל חזז, מנכ״ל ומייסד החברה ולשעבר מנהל טכנולוגי ראשי של Q-nomy. ״המימון יאפשר לנו להרחיב את השימוש בפלטפורמה, שכבר נתמכת ע"י קהילת מתכנתים ב-160 מדינות ולהחדיר לשוק גרסה ארגונית של הפלטפורמה. בסבב הגיוס השתתפו עדי גוזז, שותפה ב- Entree Capital, אבישג בוחבוט, מייסדת Velocity Ventrues, מהמשקיעות הראשונות ב-Deci, רן שריג ואפי כהן מייסדי דאטורמה, ניצן שפירא ורן רבנזפט, מייסדי Epsagon שנמכרה לסיסקו, ברק שוסטר ועידן טנדלר מייסדי Bridgecrew שנמכרה לפאלו אלטו, אלון גירמונסקי מייסד UP9, וגיא פיגל מייסד SignifAI שנרכשה על ידי New Relic.