רק לפני שבוע דיברנו על השימועים של ארבע ענקיות הטכנולוגיה בקונגרס, על ה"גרילינג" שהם עברו, אבל זה נראה כמו היסטוריה ובעיקר מתנהג כמו היסטוריה - כי הן לא מפסיקות לעלות. במיוחד נכונים הדברים לאפל ופייסבוק, שכל יום במחיצתן חושף אותנו לשיאים חדשים.

השיח הפוליטי הישראלי מתחלק באופן מסורתי בין ימין לשמאל. תומכי נתניהו הם ימין, המפגינים נגדו הם שמאל. מבלי להיכנס לדיון האינסופי מי צודק, המשמעות היחידה שאליה מתכוונים הצדדים היא פוליטית-ביטחונית. כשמכנים אותך "שמאלני" או "ימני", מצביעים על התמיכה או חוסר התמיכה שלך ברעיונות מדיניים כמו סיפוח, הסכמי שלום, מהלך צבאי באיראן וכו'. אלא שימין ושמאל הם מושגים כלכליים לא פחות משהם מדיניים. "מה זה 'שמאל' בתפיסה הציבורית?" שואל ומסביר מיד צבי סטפק, המייסד והבעלים המשותף של בית ההשקעות "מיטב דש", "אלה אנשים שמעוניינים להגיע להסדר שלום עם הפלסטינאים על בסיס שתי מדינות, ושמהבחינה הכלכלית הם סוציאליסטים שדואגים לאינטרסים של העשירונים התחתונים. ומי הם ה'ימניים'? אלה (ברובם) תומכים בשתי מדינות, רק בתנאים נוחים יותר לישראל, והם מבחינה כלכלית אמורים לתמוך בעשירים. כך זה בכל העולם, תומכים בכלכלה של שוק חופשי. והנה, ראה זה פלא, היכן מפלגת מרצ ה'שמאלנית' מקבלת את עיקר התמיכה? בצפון תל אביב, הרצליה פיתוח, כפר שמריהו, רמת השרון וכדומה. והיכן הליכוד מקבל את עיקר התמיכה? בפריפריה. אכן, עולם הפוך שיש לו הסברים שונים".