אבוקדו הוא אחד המאכלים האלה שנמצאים תמיד על הגבול בין מושלם לאבוד. בערב הוא קשה מדי, בבוקר הוא בדיוק מוכן, ובצהריים הוא כבר חום ולא אכיל. הבעיה מתסכלת במיוחד כשמשתמשים רק בחצי אבוקדו ורוצים לשמור את החצי השני למחרת בלי לקבל עיסה עייפה ומושחרת. בשנים האחרונות התפשט ברשת טריק פשוט לכאורה: לשים את האבוקדו החתוך בקערת מים ולשמור אותו במקרר. לפי הסרטונים, המים אמורים למנוע ממנו להתייבש ולהשאיר אותו ירוק יותר. אלא שהשיטה הזו פחות מוצלחת ממה שהיא נראית בסרטונים. היא עלולה להפוך את האבוקדו לרך ומימי, ובנוסף, מינהל המזון והתרופות האמריקני הזהיר בעבר שאחסון אבוקדו במים עלול לאפשר לחיידקים כמו ליסטריה או סלמונלה להתרבות על הקליפה ואף לחדור אל בשר הפרי. הסיבה שאבוקדו משחים מהר כל כך פשוטה: ברגע שחותכים אותו, החלק הפנימי נחשף לחמצן. המפגש הזה מפעיל תהליך שנקרא חמצון, והוא זה שגורם לבשר האבוקדו לשנות צבע, לאבד מרקם ולהיראות הרבה פחות מזמין. אי אפשר לעצור את התהליך לגמרי, אבל אפשר להאט אותו.

במשך חודשים ניסו גולשים, חברי קונגרס ואנשי תקשורת למצוא קשר בין שורה של מקרי מוות והיעלמויות של עובדים הקשורים למתקני מחקר רגישים בארצות הברית. כעת, מסמכי משטרה חדשים מצביעים על פרט שחוזר בארבעה מהתיקים: בכל אחד מהם הופיע אקדח - שנרכש זמן קצר לפני ההיעלמות, נלקח מהבית או נמצא לצד גופה. המקרה שמוסיף כעת תפנית לפרשה הוא היעלמותו של אנתוני "טוני" צ'אבס, בן 78, עובד לשעבר במעבדה הלאומית לוס אלמוס בניו מקסיקו. צ'אבס יצא מביתו ב-4 במאי 2025 ומאז לא נראה. לפי דיווחים המבוססים על מסמכי החקירה, זמן קצר לפני שנעלם הוא רכש אקדח 9 מ"מ להגנה עצמית - אך נעלם לפני שהספיק לאסוף אותו מהחנות. במסמכים צוין כי בזמן הרכישה צ'אבס היה במצב רוח טוב, ולא הביע מחשבות אובדניות או חשש מיידי לחייו. בביתו נמצאו הארנק, מפתחות הרכב, הסיגריות ותיק הגב שנהג לקחת עמו. היעלמותו הוגדרה חריגה במיוחד על ידי מכריו, שתיארו אותו כאדם בריא, צלול ופעיל. אבל האקדח שלא נאסף הוא רק החלק הראשון בעדכון החדש.

צעירה מניו ג'רזי נאשמת בפגיעה מינית בילד מתחת לגיל 13 ובתיעוד המעשה בסנאפצ'ט. לפי מסמכי בית המשפט, הטלפון שקיבלה כמתנת יום הולדת והחזירה אחרי סכסוך חשף את הסרטון - והחוקרים זיהו אותה בזכות קעקוע חריג

לפי תחקיר ה"ניו יורק טיימס", ישראל ניהלה במשך שנים מבצע חשאי לגיוס נשיא איראן לשעבר, ואף בחנה את האפשרות להציבו בראש המדינה לאחר הפלת המשטר. התחקיר מתאר מגעים חשאיים מחוץ לאיראן, פגישות בבודפשט, מימון נסיעות - לצד הקרע שהעמיק בינו לבין הנהגת המשטר בטהרן

יש הלוויות שבהן מבקשים שיר אהוב, יש כאלה שבהן מקריאים מכתב פרידה, ויש גם כאלה שבהן המשפחה מחליטה להציב עמוד ריקוד מול שני ארונות קבורה. זה בדיוק מה שקרה בהלוויה יוצאת דופן באמסטרדם, שהפכה בימים האחרונים לוויראלית אחרי שתיעוד ממנה פורסם באינסטגרם. בסרטון נראית רקדנית עמוד חצי בהלבשה תחתונה מופיעה מול ארונותיהם של בני זוג שניהלו במשך שנים מועדון מוכר ברובע החלונות האדומים של אמסטרדם. ברקע התנגן השיר "The Show Must Go On" של להקת קווין, בעוד בני משפחה ומכרים צפו בהלוויה שהצליחה להיראות בו זמנית חריגה, תיאטרלית ואישית מאוד. הגבר, שניהל עם אשתו את המועדון, מת כבר ב-1993. לפי מנהל הלוויה, גופתו הוצאה מקברה במיוחד כדי שבני הזוג יוכלו להישרף יחד ואפרם יפוזר יחד, בהתאם לרצון המשפחה. האישה, שמתה לאחרונה, ביקשה לפי הדיווחים שאפרה יאוחד עם אפרו של בעלה.

עונת החופשות בעיצומה, ורבים מעדיפים להשאיר את המשקפיים בבית ולהסתפק בעדשות מגע במהלך הטיסה. אלא שלדברי רופאי עיניים, ההחלטה הזו לא תמיד בטוחה. לדברי ד"ר פריה מתיוס, מנהלת מחלקת הקרנית ומחלות פני העין במרכז Center for Sight בפלורידה, בטיסות קצרות - למשל כשעתיים-שלוש - אין בדרך כלל בעיה להרכיב עדשות, כל עוד העיניים בריאות ולא מתכננים לישון במהלך הטיסה. "אם העיניים בריאות, הטיסה קצרה או באורך בינוני, ואינכם מתכננים להירדם, בדרך כלל ניתן להרכיב עדשות מגע ללא בעיה", היא מסבירה.

"בצד האיראני אני לא מזהה שום רצון לסגת", התריע דני סיטרינוביץ', אולם הבהיר כי "המיקומים הגיאוגרפים של התקיפות ואופי המטרות רומזים שכל צד רוצה לשמר את המו"מ". לדבריו, המערכה עשויה להימשך שבועות, אולם מעורבות ישראלית היא זו שתרחיב אותה - וארה"ב לא רוצה בכך

במשך שנים התייחסו אליהם כאל שרידים מתקופה שבה פחד ממכשפות, שדים ורוחות היה חלק מהחיים. חריטות מעגליות, פרחים גיאומטריים וסימנים מוזרים שנמצאו על קירות של כנסיות, בתים ואסמים עתיקים שנמצאו ברחבי אנגליה זכו לכינוי "סימני מכשפות" - סמלים שלפי פרשנות מקובלת נועדו להגן על המבנה ועל יושביו מפני כוחות רעים ודמוניים. אבל עכשיו מגיעה חוקרת שמציעה הסבר הרבה פחות דרמטי: לא כישוף, לא טקסים, לא ניסיון ללכוד שדים בקיר. פשוט בנאים שהתאמנו בעבודה עם כלי שרטוט על אבן. פרופ' ג'ניפר אלכסנדר, חוקרת היסטוריה אדריכלית מאוניברסיטת וורוויק ומחברת הספר Stonemasons' Marks, טוענת במאמר בגרדיאן שאין שום ראיות לכך שהסימנים האלה אכן שימשו כ"סימני מכשפות". לדבריה, רבים מהם הם למעשה סימני עבודה, תרגול ושרטוט שהשאירו סתתים ובנאים שעבדו על המבנים או התאמנו בהם.