אנחנו בשיא עונת הצינון, והשפעת מרימה ראש עם עומס בבתי החולים. אם גם אתם מצאתם את עצמכם מתהפכים במיטה עם חום, אף סתום ושיעול, אתם יודעים ששינה טובה נראית כמו משימה בלתי אפשרית. הבעיה היא שדווקא כשחולים, השינה קריטית להחלמה, שכן בזמן המנוחה הגוף מייצר חלבונים (ציטוקינים) שנלחמים בדלקות. אז איך נרדמים כשאי אפשר לנשום? ד"ר טים מרסר, רופא משפחה בריטי, מציע פתרון שמבוסס על מחקרים של נאס"א: תנוחת "חוסר כבידה".

אחת החידות הגדולות ביותר של העולם העתיק היא כיצד נבנתה הפירמידה הגדולה של גיזה לפני כ-4,500 שנה. התיאוריות הקלאסיות מדברות על רמפות עפר חיצוניות ענקיות ועשרות אלפי עבדים שגררו אבנים, אבל התיאוריות האלו קורסות כשמתחילים לעשות חישובים. כדי לסיים את הפירמידה בזמן הבנייה המשוער (כ-20 שנה), הבונים היו צריכים להניח בלוק אבן עצום כל דקה עד שלוש דקות - קצב בלתי אפשרי בשיטות פרימיטיביות. כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Nature (במסגרת npj Heritage Science) מציע פתרון הנדסי מבריק: הפירמידה לא נבנתה באמצעות רמפות חיצוניות, אלא בעזרת מנגנון פנימי מתוחכם שניצל את מבנה הפירמידה עצמו כדי להרים את האבנים.

במשך עשרות שנים, האוקיינוס האטלנטי החזיק במונופול על היעלמויות מסתוריות בזכות "משולש ברמודה". אלא שכעת מתברר שגם ליבשה האמריקאית יש גרסה משלה, מפחידה לא פחות: "משולש נבאדה". על פי הדיווחים, כ-2,000 מטוסים נעלמו או התרסקו באזור זה ב-60 השנים האחרונות, מה שהוביל לגל של שמועות על מעורבות של כוחות מחוץ לעולם הזה. ה"משולש" המדובר משתרע על פני כ-65,000 קמ"ר של שטח פראי ומדברי. קודקודיו הם לאס וגאס בדרום-מזרח, פרזנו (קליפורניה) במערב ורינו בצפון. אבל מה שבאמת מצית את הדמיון הוא מה שנמצא בתוך השטח הזה: "אזור 51" המפורסם, המתקן הצבאי הסודי שחובבי קונספירציות משוכנעים שמוחזקים בו עב"מים.

הסרט שיהפוך לכם את המעיים, הזוכים הגדולים של גלובוס הזהב והסרט על ספרינגסטין שהגיע לסטרימינג. ארבע המלצות צפייה ואזהרה אחת

משהו טוב עובר על וייטנאם, לא ברור בדיוק מה, אבל מצד שני כן: יש איזה הייפ חיובי על המדינה המדהימה הזו, ולא רק בשיחות בית קפה ישראליות, אלא בכלל בעולם. קחו, למשל את העובדה, שבירת וייטנאם, האנוי, נבחרה ממש עכשיו לאחד מחמשת היעדים הכי טובים של טריפאדווייזר לשנת 2026. האם ה"דיבור" הזה גרם לחברת ארקיע לפתוח לשם קו ישיר ראשון מישראל החודש? ייתכן, אבל יותר ויותר ישראלים מוצאים את עצמם מבקרים במדינה הדרום-מזרח אסייתית על חשבון תאילנד, או לפחות משלבים גם וגם. שגריר ישראל בווייטנאם, ירון מאיר, מעריך שב-2025 שרק הסתיימה הגיעו כ-50 אלף ישראלים, "ויש עוד מלא עם דרכון זר שאנחנו לא יודעים עליהם", הוא אומר כשאנחנו במינגלינג עם מקומיים בביתו בהאנוי לרגל פתיחת הקו. לדבריו, "זו הזדמנות חשובה לתיירות ולמסחר, ואמור להיות הסכם בין-ממשלתי שיביא מפה פועלים ארצה, אבל אני לא רואה כמויות של וייטנאמים מגיעים לארץ", הוא מוסיף. בכך הוא מתכוון לקושי של וייטנאמים להגיע לארץ, ויש המון סיבות. ראשית, בואו נתחיל בכך שאנחנו כנראה המדינה הכי יקרה לתיירים בעולם, בטח כשהמשכורת של הווייטנאמי הממוצע היא 400-300 דולר. שנית, משרד החוץ דורש מווייטנאמים הוצאת ויזה כמעט בלתי אפשרית, שכוללת ראיון אישי בשגרירות לכל תייר או פועל, שצריך לטוס על חשבונו להאנוי מכל המדינה הגדולה הזו. בנוסף חייב להיות לו בית, הוא צריך להציג תלושי משכורת, רמת שכר גבוהה ושאר ירקות. "זה תהליך ארוך ומסובך", מסביר ניסים טל, בעל סוכנות הנסיעות הישראלית בווייטנאם (Vietnam 24/7), שהוא גם כנראה הישראלי שהכי מכיר את המדינה ומקושר לכולם. "יש פה גם קהילה קתולית ואוונגליסטית גדולה שרוצה לבקר בארץ הקודש ותיתקל בבעיות האלה", הוא מוסיף על 12 אחוזים מהאוכלוסייה שהם נוצרים, ומתוך 102 מיליון תושבים, זה נתון יפה.

בערוץ 14 מסבירים שמי שמתראיין לערוצים אחרים "מפחד משאלות קשות", מפגין חרדי משתלח בשידור חי בכתבת ענבר טויזר ומבהיר לה שהם לא מעוניינים שנשים יסקרו אותם - ועוד כמה רגעים מביכים ששודרו השבוע

יש דברים שלא צריך להסביר יותר מדי. למשל, למה שותים קפה בבוקר, למה לא עונים לאנשים שמתקשרים במקום לשלוח ווטסאפ - ולמה נסיעה לאילת היא תמיד רעיון טוב. בקיץ זה ברור מאליו. כשהמדינה הופכת להיות סאונה ענקית עם לחות שגורמת להזיע גם במהלך המקלחת עצמה, יורדים דרומה לחום היבש. שם לפחות אפשר להבין למה מזיעים. אבל בחורף? בחורף אילת היא לא סתם יעד, היא היעד המדויק, היא צדק פואטי. בזמן שבמרכז מתלבטים מתי לקחת מטרייה ובירושלים כבר שוכחים איך השמש נראית, באילת אפשר לשבת בבריכה בשמש של 21 מעלות ולהרגיש שפיצחנו את השיטה. אז בסופ"ש האחרון עשיתי את המעשה הנכון וירדתי לאילת.

במשך כמעט עשר שנים, ליזי אבו צ'דיד בת ה-37 לבשה את המדים המוקפדים, החייכניים והרשמיים של צוות האוויר בחברת התעופה "אמירייטס" בדובאי. אבל היום, המדים שלה נראים אחרת לגמרי: שמלות פייטים חושפניות ונוצצות בשווי מאות דולרים, כשהיא מחליפה את עגלת המשקאות בנענועי אגן מקצועיים. השינוי הדרמטי בחייה של ליזי התרחש, כמו אצל רבים, בחסות הקורונה. כשהמגפה קרקעה את עולם התעופה, ליזי מצאה את עצמה עם המון זמן פנוי בדובאי. היא החליטה לחזור לאהבה ישנה שלה מגיל 18, ריקודי בטן, והחלה להתאמן מדי יום דרך הזום עם המנטורית שלה. "הייתה לי תמיד משיכה לריקודי בטן", סיפרה ליזי, שכיום מתגוררת בצ'שייר, אנגליה. "הייתי מתאמנת כל יום, המורה שלי אימנה אותי וזה הפך לאובססיה. הפכנו את החדר הפנוי בבית לסטודיו קטן בשבילי. זה היה רק להתאמן, להתאמן ולהתאמן". כשדובאי יצאה מהסגרים, ליזי גילתה שיש ביקוש אדיר לרקדניות. "תעשיית התיירות רצתה לחזור לעניינים והיה מחסור ברקדניות", היא נזכרת. במרץ 2022 היא תלתה את מדי הדיילת באופן סופי, ובאוגוסט של אותה שנה עברה עם בעלה נאג'י ובנם הקטן חזרה לבריטניה.